פת לחם, שער שמיני - שער חשבון הנפש ג

1כשנותן אותם אל לבו בהשקפה ראשונה:

2ומקבל על נפשו לעיין ולחשוב בפרטיהם:

3בתחלת הויתו כו' היינו התהוות הטפה מדם האדם הבאה מן המזון ועדיין לא היתה רק טפה סרוחה ובלתי נמצאת בתואר אדם ואח"כ בהתרקמה והצטיירה ברחם נמצאת בתואר אדם וז"א מן לא מציאה אל מציאה ועדיין היה מציאותו כמוהו כאין חדל מבין יושבי חלד ונעלם מכל עין עד אחר שנולד ובא באנשים וז"א מאין ליש וכבר נאמרו בשער הבחינה. (הגה"ה) והוא ע"ד הכתוב מלידה ומבטן ומהריון דוק ותשכח ור"ת שלו הב"ל:

4חסד אלהים וטובו ונדבתו ג' לשונות נגד ג' דברים הנ"ל:

5חשוב בענינו במסך מזג הרכבתו הראשונה ממבחר היסודות:

6ונשא במדרגתו להיות מושל ורודה בכלם:

7ומעולה במתכונתו מספר חלקיו וערכיהם זה לעומת זה:

8הבהמה והצמח והמוצק לפי שהוא אוחז במדבר מונה המדרגות מלמעלה למטה והחוקרים מונים אותם ממטה למעלה דומם צומח חי מדבר:

9לרוץ לרצונו ענין המרוצה היא ההכנה בזריזות נמרץ לעשות רצונו ואח"ז מבאר ד' החלוקות הידועות דהיינו לעשות כל אשר יצוהו וזה בעשה טוב ועל סור מרע אמר ויזהירהו ממנו:

10וכמה הוא חייב היינו החשבון על חיוב זמן העבר:

11הגנת הבורא עליו להצילו מכל צרה והספקתו בצרכיו:

12המשכו אחר עבודתו בעשה טוב וקבולו מצותו באזהרה מן הרע:

13הלה' תגמלו זאת כו' וסיפיה הלוא הוא אביך קנך והוא ע"ד המשל הנ"ל כי במה שחמל עליו כרחמי אב על בנו קראו אביך ובמה שאספו אל ביתו אמר קנך לשון הושבה בקן כמו שפי' שם רש"י ז"ל ובמה שנטפל בגידולו בכל עניניו אמר הוא עשך ויכוננך:

14ואעבור עליך כו' ושם מבואר ממש המשל הזה בהרחבת לשון:

15והשלמת צורתו צורת האדם הוא הכח הדברי הנקרא בסתם נשמה:

16קודם לזה קודם צאתו מבטן ואחריו. שגם בבטן הוא צריך למזון כמאמרם ז"ל אוכל ממה שאמו אוכלת וכבר נתבארו כל הענינים אלו בשער הבחינה:

17כפי הראוי לו היינו באיכות המזון שיהיה ראוי למזגו וכפי צרכו היינו בכמות המזון:

18חסד מאלהים מוסב על כל הנזכר שכל אלה עשה הוא ית' בחסדו:

19האיך תהיה הודאתו לו כו' האיך היה מודה ומשבח לאותו אדם הודאה היא הודעת הכרת הטובה ובלשון אשכנז דאנ"ק ושבח הוא הפאר שמפאר את המטיב ומהלל אותו:

20והמשכו למצותו היא ההכנה בלב שלם ומזורז והדבקו לעבודתו בפועל:

21תקן גופו בכללו והשלים אבריו בפרט כל אחד בשלימותו:

22התיקון על היותו נעשה נאה ומתוקן במהותו ותארו כפי הנאות לו אמר לשון תיקון ועל היותו מושם במקומו על מושבו ובסיסו כפי הנאות לתועלת המכוון בו אמר לשון תיכון בכ"ף שהוא מל' בסיס וכן כמו אנכי תכנתי עמודיה סלה (תהילים ע״ה:ד׳) וכמו שפי' רש"י ז"ל בפסוק הוא עשך ויכוננך ואמרו בזה חז"ל (חולין נו) מלמד שעשה הקב"ה כונניות באדם שאם נהפך אחד מהן כו':

23זכר נא כי כחומר כו' וזה נגד מה שאמר בחבור גופו ואמר כי אתה קנית כליותי נגד מה שאמר והשלמת צורתו שצורת האדם הוא השכל וכליו הם המוח והלב והכליות כמאמרם ז"ל מוח מחשב ולב מבין וכליות יועצות ובהרכבתם המוח מושל ומנהיג הגוף וסימנם מל"ך. ולפי שהכליות הם הכלים הראשונים ממטה למעלה זכר אותם ועל הוצאתו מבטן אמר כי אתה גוחי מבטן ועל הכנת טרפו מסיים הכתוב מבטיחי על שדי אמי:

24מן השכל וההכרה עם הרבה מדות טובות וחמודות ונכבדות כבר ידוע שמלת טוב הונחה על ההטבה לזולת כמאמרם ז"ל הטוב לו והמטיב כו'. והנה במדות הנמצאות בכח האדם יש מהן מסוג ההטבה ואחת מהם הנדיבות ויש מהן חמודות כמו ההסתפקות ויש מהן נכבדות כמו הענוה כי איזה הוא מכובד כו' והנה פרטתי לך אחת מכל סוג ומהם תקיש על השאר:

25יש לו בהם יתרון כו' כלו' שעל כרחך הם הם עיקר האנושיות באדם שהרי בהם הוא יתרון האדם על הבעלי חיים משא"כ בענינים ותנועות גשמיות שמהם שהבעלי חיים שוים לו ומהם שיש להם יתרון עליו כמבואר בשערים הקודמים:

26מבהמות ארץ מ"ם הראשון הוא מ"ם היתרון כמו הנחמדים מזהב כו':

27יתרון מה שהוא בו כו' יתרון המדרגה שהוא עתה בו על המדרגה שהיה בה קודם לכן:

28כל ימי חייו שיחיה מהיום ההוא והלאה ולא זו אלא אף כל מדות ימיו מיום הולדו עד בוא חליפתו:

29אין קץ לטובתו כו' אין קץ למספר טובותיו שהטיב עמנו עד הנה כמאמר הפייטן אלו פינו מלא שירה כו' ומה גם שעוד לא הגענו לתכלית זמנם שהרי גם להבא אנו צריכים להם וז"א ולא תכלית כו':

30רבות עשית כו' וסיפיה אגידה ואדברה עצמו מספר:

31בהערתו אל מה כו' במה שהעיר לבבו לדבר שתלוי בו חיותו וכו' דהיינו בתורה וכו':

32נכבדת נאמנה נכבדת במצותיה ואזהרותיה הנחמדים מזהב ומפז ונאמנה ביעודיה לגמול טוב על פעולת הטוב והפכו:

33להסיר עורונו ולבער סכלותו להסיר עורונו בסכלות העדרי ולבער סכלותו בסכלות קניני:

34ולהאיר עיניו באמונות אמיתיות:

35המעיר בה מעיר לבבו לעסוק בה:

36והמפיק להבנתה מוציא בינת לבבו לפועל מן הכח:

37והעוזר לו עוזר לו לקיימם כמאמרם ז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו וכו':

38להדבק בתורתו הוא ההכנה עליה בכלל ואח"ז פורט לקבל מצותו בעשה טוב. והזהרתו בסור מרע:

39בהתאחרו מהבין כו' התעצלותו מהבין וכו':

40ומנוחת נפשו הוא רוצה שנפשו תהיה בשובה ונחת ולא טרודה לחקור ולעמוד על עומק עניניה מה שאיננו עושה כן בספר וכו':

41הדמות הכתיבה שיש במכתב אותיות נראות דומות זו לזו כמו במכתב שלנו שידמה לפעמים יו"ד בוי"ו או ד' ברי"ש או סמ"ך למ"ם סתומה:

42או המלות שלפעמים יבואו בענין המכתב שתי מלות דומות במבטא ואינם מכוונה אחת כמו מלת בגד שיתכן שיהיה במקום אחד ממשמעות שמלה ובשני ממשמעות בגידה בריע וכמו זה נמצא בשאר לשונות ולפעמים מסופק הקורא בכוונת משמעו:

43או לעומק עניניו שיש בו ענינים עמוקים בהשגתו כמו חשבונות הרבה בתשבורת ודומיהם:

44ודקותם שהענין הוא לפעמים בלתי עמוק אמנם הוא דק כמו מחקר חומר וצורה למי שלא נכנס מעולם במחקריות ודומיה הרבה:

45והתערבותם שיש בו פרטים הרבה מעורבבים ומסובכים זה בזה וזה מביא למבוכה לבעלי דעת גסה:

46וצחות דבריו שדבריו נאמרו במליצה צחה בלתי מובנת למי שאיננו רגיל בלשון הלציי:

47והצלתו מן המות הנצחי:

48ולהסתפק לך כו' שיהיה מספיק ודי לך בהבינך הדברים הקרובים לשכל שאין בהם עומק:

49מה שהוא קרוב כו' על עומק עניניו אמר מה שהוא קרוב מענינו ועל צחות לשונו אמר ונגלה מפשוטו כלומר הוא גלוי מצד פשטות הלשון:

50חסרונך ופחיתותך כפל הלשון הוא א' על שהוא מתעצל בתורה והב' שאיננו מתעצל במכתב מלך ב"ו והוא דוגמת מ"ש הנביא כי שתים רעות כו' אותי עזבו וכו' לחצוב להם וכו' וכן מה שמביא ולאלהי כספא ודהבא וכו':

51וכל ארחתך ליה כל דבריך בה בידו כמד"א מה' מצעדי גבר כוננו וכו':

52להמרות הבורא בפועל רע ולהפר בריתו בעשות המצות:

53משרשי העולם הם שמים וארץ וצאצאיהם כמ"ש חז"ל את השמים לרבות ואצאיהם וכו' נמצא שהשמים הם השורש וצאצאיהם הם הענפים וכן הארץ לצאצאיה:

54ופשוטו ומורכבו היסודות הד' הם פשוטים וכל הנמצאים בזה העולם הם מורכבים מהם:

55ועליונו הם הגלגלים והכוכבים ותחתונו הם השפלים:

56עומד בדבר ה' ושומר כמו שהוא עומד ומתקיים בדבר ה' כן הוא שומר בריתו ואיננו משנה ענינו וכמ"ש כלום יצאה חמה מן המערב או כלום זרעת חטים כו' כמו שמפורש במדרשי חז"ל:

57יוצא מקשר עבודתו מתעצל ובטל ממעשהו שזו היא עבודתו:

58או שממרה דברו לשנות פעולתו לפעולה אחרת:

59ומפר בריתו זה שייך בשמירת גבולו כמו בים עד פה תבא שנאמר שם לשון חוק וברית:

60ויצאו מי הים או שיצאו מי הים כו':

61הטבועים על התנועה שהם הלב והריאה והורידין:

62ינוחו הנחים כמו המעים:

63חבורו נפסד חבור מזגו מד' יסודות

64והרכבתו הרכבת אבריו

65ובטלה הנהגתו הכח המנהיג הגוף:

66ובעוזרים שחייבם כו' שהרי כשהאדם בוחר ח"ו להמרות אבריו וחושיו וכחותיו עוזרים אותו לזה ע"י ממשלתו עליהם וממשלתו הוא ע"י שהוא ית' חייבם וצוה אותם לסור אל משמעתו:

67וסבל כל ענינו מוסב על מלת וחייבם שהוא ית' חייבם לסבול כל הענינים שהוא מטיל עליהם:

68בענין ההוא בענין ההעברה:

69השר המתעלם כו' אתה השר המתעלם:

70הלא תירא הלא יש לך לירוא וכו':

71והקיץ מהתעלמותו ממה שהתעלה מלהספיק צרכיהם הנמסרים בידו וחזר מטעותו שהעביד אותם במה שלא התחייבו:

72בפרשת אם בחקותי כי המחלות הרעות ונאמנות הנאמרות שם כמו שחפת קדחת ודומיהם כלם הם מורידות כחות האדם וצאתם מקשר הטבע המושם לבריות:

73בהזמינו תועלותיו שהוא ית' הזמין בעולמו כל המועיל לאדם והיא בחינה כוללת:

74וחמלתו עליו שחמל עליו והצילו ממקרים רעים ונתן חמלה בלב יולדיו לשמרו ולהצילו כמ"ש בשער הבחינה:

75והספיקו צרכיו בפרטות בעת הצורך:

76ולא הניחו לנפשו לא הסיר השגחתו ממנו לעזבו לעצמו שיהיה מפקח בעצמו על כל עניניו:

77ולחלישות הכרתו לא עזבו שינהיג את עצמו בהכרתו החלושה:

78בחכמה כו' דהיינו באברים שצריך האדם להשתדל ולעסוק בעצמו נתן לו הוא ית' חכמה ובינה:

79עבדך אני הבינני ואדעה עדותיך הרי שעיקר תועלת הבינה שעל ידה ידע האדם חובות אלהיו:

80וקושר אותם באיסוריו שתנועות האדם אסורים ברצון הבורא ית' שלא יצאו חוץ לגבולם להתנועע לדבר שהוא נגד רצונו ית':

81ומושל בהם שגם תנועותיהם את כל אשר הם עושים הוא ית' עשה וממשלתו רודה בהם:

82וצורת נסיונו ובחינתו ציור מהות נסיונותיי ובחינתו שהוא ית' מנסה ובוחן האדם וכבר נאמרו ב' לשונות אלו נסיון ובחינה כמד"א והאלהים נסה את אברהם ונאמר ה' צדיק יבחן וכבר דברו המפרשים בהבדל שביניהם:

83במסורת התורה שמסר לנו תורתו להעיר לבבנו כו':

84משתמש בבל פנות גופו זו היא הגזרה כשמכיר האדם בכל הנ"ל הוא משתמש בכל פנות כו':

85בכל פנות גופו פנות הפ"א בחיר"ק כלומר חלקי גופו הראשיים כמו ויתיצבו פנות כל העם (שופטים כ׳:ב׳) או מלשון פניה כלו' בכל דבר שגופו פונה לעשות:

86ממלות הסגולה והבחירה המלות המורות שאנחנו עם סגולתו ונבחרים מכל הגוים:

87לכבוד הבורא ומוראו שמלת ויראו ממך סובלים שני דברים הא' ההכנעה והכבוד והב' התרחק מהרע ומהזיק להם ועל הראשון אמר שיהיה זה בשביל כבוד הבורא שהכבוד שחולקין לעבד הוא כבוד לאדונו ועל השני אמר ומוראו שיראו מהרע ומהזיק לישראל מחמת מוראו ית':

88במה שאנו עתידים להגיע אליו כו' במה שהבטיח הנביא אותנו דברים העתידים לבא עלינו מעניני התקרבות אל הבורא ית' ושנהיה מיוחדים בעבודתו ית' זה יאמר כו':

89והתחלפות ערכם כו' חילוף ערך חשיבותם זה מזה אצל הבורא יהיה כפי התחלפות כו':

90במחשבתך ובינתך ושכלך בו מלת בו מוסב על התאוה:

91כונתך בו בתשבונך:

92מבשתך מחמת בשתך:

93מהשקפתו עליך בו בחשבון:

94ולא תבונה לשון תבנית או הגירסא תכונה לשון כמות מספרו או ערך כמו ותוכן לבנים תתנו:

95ולא תנועה ולא העתקה לא תנועה מצד המתנועע להשלמת החפץ ולא העתקה ממקום למקום מצד שאיננו בעל כמות המוגבל במקום והבן:

96תואר מתארי הגופים כמו חי חכם יכול שכולם לא נאמרו בו ית' רק בהשאלה:

97ולא מתקוה להם לא מחמת שהוא מקוה להשיג אתה תועלת מהם:

98ולא מיראה אותם לא מחמת שהוא ירא שישנאוהו או יענישוהו אם לא יעשה דבר העבודה ההוא:

99בעולמו ובאחריתו לא בעוה"ז ולא לעולם הגמול:

100ואין לו צורך כו' צורך הוא ההכרחי ותועלת על צד היותר טוב:

101איך נרצה לו מנפשותינו כו' איך נרצה שתהיה ההנהגה מנפשותינו אליו ית' בעניני ההנהגה שלא היינו מתרצים אלו היו נוהגים חבירינו עמנו:

102עם סכלותם כו' אע"פ שיש לומר אמתלא על חבירינו שלכן אין לבבם שלם עמנו לפי שאינם יודעים אם לבבנו ג"כ שלם עמהם ומה גם אחר שבאמת אין לבבנו שלם עמהם וז"א עם התרמית וכו' ואעפ"כ אנו מתקצפים על זה כ"ש שנתנהג כך עמו ית':

103בהשתדלות בפעולות ובחריצות בשכלו:

104למחלקותיהם לפי חלוקות פרטיהם:

105בהשתדלותו במעשי מלכו מלת בהשתדלותו מוסבת על מלת חשבון שיחשוב וישקול השתדלותו בעבודת בוראו עם השתדלותו בעבודת מלך ב"ו:

106שיהיה בתנועות גופו כו' כלו' שבודאי ישים בם כל תנועות גופו ולא יניח כו':

107או חסד שעשה עמו באיזה הצלה מן הרע:

108בחרוז הוא השיר אשר הוקצב במקצב שוה וכמרגליות חרוזות בחוט המקצב הוא המקשר חלקי חמריו זה בזה המליצה הצחה והפשוטה קראה מפורד:

109מצחותו ומליצתו צחות הוא ידיעת הלשון בשלימותו וידיעת כל מלותיו עם שמושיהם וכל בניניהן וכל שמדבר באיזה לשון ומשתבש בו הוא נקרא נלעג לשון ועל זה נאמר ולשון עלגים תמהר לדבר צחות ומליצה נקראה חכמת הרכבת הדבור ונמצא הרבה בתנ"ך ואין כאן מקומו להאריך בו:

110ודרך העבודה הם הדברים הנאמרים בגוזמא:

111ואמת ושקר כלומר איננו מדקדק אם שבחיו הם אמת או שקר:

112שלא יזמנהו ויראהו יראהו היו"ד בפת"ח יזמינהו בלבו ויראהו בכתב או באמרי פיו:

113להראותו בכל אבריו שהשבח איננו רק בכלי המבטא ואלו היה יכול להשתמש בזה גם בשאר אבריו כו':

114ונסתרו ונראהו אלו היה יכול לגלות לו מחשבות סתריו כמו נראהו היה חפץ בזה:

115מחפצו שיגיענו כו' כל זה הוא מחמת גודל חפצו שהוא חפץ ומשתוקק שיגיע למלך ידיעת טוב מצפונו ושלימות לבבו אליו:

116היה עושה מוסב על ואלו היה יכול:

117עם חולשת האדם אע"פ שהוא מצד עצמיותו אדם חלש כמוהו:

118וזעירתו קוטן ערכו בערך כל המציאות ויתכן שכוון בכאן שפלות ערך האדם בכל השלשה עולמות ואמר חולשת האדם בין הברואים השפלים שרוב הבעלי חיים הם אמיצי כח ממנו ועל עולם הגלגלים אמר וזעירתו קוטן כמות גופו נגדם אף נגד קטני צבאותיהם ועל עולם המלאכים שאין מות בחוקם אמר ומהירות כלות ימיו:

119ולמוד החכמה שאר חכמות הנצרכות לתורה כמו תקופות וגמטריאות:

120טרוד לבו וזולת מעשהו מה שיהיה עושהו טרוד בדבר אחר זולת המעשה לא יזיק לו כלל:

121יגוני בעבורך כו' התוגה שיש לי על מה שאינני עובד אותך בשלימות ביטל ממני כל שאר היגונות במה שאינני יכול להשיג חפצי וכו' ודאגתי שאני דואג על שנתרחקתי ממך בעונותי בטל ממני כל שאר הדאגות שיש לי לדאוג על נזקי:

122והעוה"ב שלא יעסוק אז גם באיזה מצוה אחרת:

123והתפלה כגוף כלל התפלה הוא כגוף והעיון פי' המחשבה בכוונתה היא כמו נפש:

124בלי לב הפרי שבתוך הקליפה נקראת לב:

125והשיב הכל בפניו השליך הכל על פניו:

126בהתעטף עלי נפשי וסיפיה את ה' זכרתי ומלת בהתעטף הוא מל' תפלה כמד"א תפלה לעני כי יעטוף:

127כלות הנפש כו' התשוקה לדביקתו ית' כמה שכתוב נכספה וגם כלתה נפשי:

128והשלכת כל יהביה עליו מלשון הכתוב השלך על ה' יהבך ופירשו בו רז"ל לשון משא כלומר משא צרכיו המוטלים עליו ישליך אותם על בטחונו יתברך:

129ולפי שהיה על הנפש לזכור כו' כלומר לולא שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה תפלה מסודרת היה טורח על נפש כל אחד לזכור הפרטים אחר שהם בלתי סדר לכן תקנו הם כו':

130ולא תבוש בהתנפלה מלשון ואתנפל לפני ה' ואמר שלא תבוש מהיותה מבקשת דבר בלתי ראוי:

131הכניעה והשפלות שסדרו דברים הכובשים לב האדם ומכניעים אותו:

132ולפי שהיתה כו' תחלה דבר על סדר הענינים שסדרו ועתה מדבר על המליצה במלות שהניחו הם:

133ואין לה קימה כו' שאין כח לנפש האדם לקום ולעמוד על מצב אחד להתבונן באיזה דבר וזה לרוב מהירות הרהורים והרעיונות העוברות תמיד בלב האדם זו אחר זו:

134מפני שמחשבת הנפש הולכת כו' שע"י הדבור יקל על האדם לכוון שהדבור מעורר הכוונה והיא נמשכת אחריו:

135מלות וענינים מלות נפרדות וקשר המלות יחד הם הענינים:

136והמלות צריכות כו' כי מה תועלת במלות נפרדות בלי התקשרות לענין אחד:

137והענין אינו צריך אל הדבור כשאפשר לסדרו בלב שקשר הענין המכוון בהם די לו בציור בלב שהוא העיקר המכוון בתפלה:

138אשר הוא עיקר כוונתנו ועליו כו' אחר שעיקר כוונתנו הוא במה שאנו מדברים המלות לעורר הלב ונמצא שהלב הוא העיקר:

139משען מגמתנו פנות הלב לאיזה דבר ביחוד ובתשוקה נמרצה נקראת מגמת כמ"ש מגמת פניו קדימה:

140והשוהו עם דבורך כלומר שבדבורך אין חסרון והשמטה מכל המלות המסודרות כן תהיה כוונתך נמשכת בשלמות מראש ועד סוף בלי פגם וחסרון:

141כוונה אחת לאלהים שלא תכוון בה רק כוונה אחת דהיינו לשמו ית' לבדו:

142הקשה במה כו' מלת הקשה הקו"ף בשו"א לשון צווי שתקיש ותדמה הדבר עם מה שאתה עושה למלך בשר ודם:

143ומן התימה כו' כלומר יש לתמוה איך יערב לבך לצאת ידי חובתך בתפלה חסרה:

144אמונת הבורא ופקדונו כמו שמאמין ברעהו ומפקיד בידו איזה דבר בלי עדים כלומר שעשות המצות הם דברים שנעשים בגלוי ובני אדם משגיחים ויודעים אחד במעשה רעהו ויש על זה שופטים בארץ או מוכיחים ומחרפים על חסרונם והרי זה כמו שמפקיד בעדים אולם התפלה אין משקיף עליה זולתו:

145יצאת ידי חובת האמונה כו' יצאת ממנו ית' מתואר בתואר נאמן:

146הקובעים אותו גוזלים אותו כמ"ש היקבע אדם אלהים כו':

147הנוהגים בהם באמונות:

148כמשפטם וכדיניהם מלשון הכתוב כי עשית משפטי ודיני:

149שיהיה שורש מעשהו ההתחלה הוא השורש בכל פעולה ולכן אמר החכם ההתחלה חצי הכל:

150גודל טובותיו ורוב חסדיו גודל טובותיו הוא ציור הנאת טובותיו ורוב חסדיו בבחינה שלא היה ראוי לכך:

151מרוב חסדיו עליו רוב חסדיו ית' שבאו עליו:

152ויגיע בה אל קץ גבוליה על ידי כן יראה לעשות המצוה בשלימותה בכל צדדיה ויפקח על זה בתחלתה ובאמצעיתה ובסופה:

153ויגיע בה כו' יראה מהאל וחפץ כו' שיגיע וישיג עי"כ בכל השלשה גבולים שזכר ישיג היראה והחפץ כו':

154וישא נפשו כו' כלו' ישים מגמתו להקיש בציורו לדבר המלך ב"ו שזכר לעיל וכמו ואליו הוא נושא את נפשו:

155ויהיה על לבו ההקשה והציור הזה יהיה על לבו תמיד:

156ימצא חריצות זניזות:

157חשבתי דרכי כו' כלומר חשבתי הדרכים שלי דהיינו הנהגתי עם בני אדם כמוני דהיינו ההקשה הנ"ל ועי"כ ואשיבה רגלי כו':

158חשתי ולא כו' הרי הזריזות:

159שהוא רואה אותו בשעת עשיתו המעשים וזוכר אותם אח"כ:

160להכלם ולהתבושש להכלם מהמרותו ולהתבושש מלהתעצל בעבודתו והיינו שמפרש אח"ז:

161השקפתו עלינו בשוה תדיר שוה בנגלה ובנסתר:

162אלא להתגדל כו' הרי שידיעת החכמות אע"פ שהם דברים צפונים בלבות רק לפי שיכולים להודיע מצפון זה הם מתקשטים בזה לפני מלכיהם וכן הם נזהרים מדת מלכם מטעם זה:

163מצוים בדת מלכם מצוים הצדיק בפת"ח עם הארץ מצוים ומזהירים זה את זה הדברים ונמוסים שהם דת מלכם ואף שהם אינם מקוים ע"ז שכר שמוש רק שיהיו עי"ז לחן בעיני המלך:

164להשקפתו עליהם על המצפונים והלבבות:

165לא יטרידנו דבר מדבר שאיננו ית' כמו ב"ו שטרדתו בדבר אחד מונע אותו מהשקיף בדבר אחר:

166ולבך אל ימהר כו' וסיפיה כי האלהים בשמים ואתה על הארץ כלומר הוא ית' שוכן בשמים ומביט ומשגיח עליך:

167שב אל רעיון המאמין כו' אמר לשון שב לפי שא"א לומר שיהיה האדם מחשב בזה תמיד בלא הפסק כלל שהרי רבות מחשבות צריכות לעבור בלב איש מעניני תורתו ותפלתו ועסקי פרנסתו רק שיעלה דבר זה על לבו שעה אחר שעה ותהיה מחשבה זו אצלו תמיד בהלוך ושוב:

168ובוחן את מעשיו בוחן חכמתו ית' הנראית בעשייתו בבריותיו וע"ז בא כל שער הבחינה ואח"ז אמר וחוקר את פעליו בהנהגות בריותיו במיני פעולת הנהגתו אותם:

169על גדולתו ורוממותו כו' כל זה מבואר בשער הבחינה:

170יניח הבורא לו מעצבו כו' שאם עד הנה היתה עבודתו בעצבון כמ"ש תחת אשר לא עבדת וכו' בשמחה ובטוב לבב מעתה תהיה עבודתו בשמחה ועל שהיה עד הנה מפחד תמיד מלהכשל במוקש החטא מעתה יהיה בטוח שלא יחטא עוד:

171על הדרכתו והנהגתו להדריכו בעשה טוב ולהנהיגו בדרך בטוחה ממכשול החטא:

172לעצמו וליכלתו לדעת עצמו ולהתנהג בשכלו האנושי ולעשות מה שביכלתו:

173מבלעדי הקשה שלא יצטרך להקיש דבר לדבר בדרך דוגמא שגם בזולת זה יבינהו:

174והנאהב אצלו כו' שאין נאהב אצל זולת מה שאהב הבורא לו ומלת לו הכוונה מה שיגיע לו:

175מה שעבר מימיו הזמן שעבר מימי חייו:

176בפנים מאופני הוצאותיו באופנים פרטים שבחר מבין כל אופנים שיתכן להיות שיוציאו בהם:

177מה שהלך מן הממון כלומר הסך שהלך ממנו:

178והוא אינו יודע כו' שלא ידע או מה שיש לו ביד אחרים ומה שמגיע לאחרים ממנו וזהו מה שיש עליו שיש לאחרים חובות עליו כדרך כל בעלי משא ומתן שהם תקועים ומסובכים זה בזה:

179אם תוכל בכל יום אם תוכל לעשות זה שהפקיד את נפשך בכל יום מה טוב:

180חובה עליך בו מלת בו מוסבת על היום:

181אחר העלמה בהעלמה שהעלמה גורמת העלמה והנחה גורמת הנחה וכבר בארתי שהעלמה הוא היסח הדעת מן הדבר והנחה הוא הנחת הפעולה לזמן אחר:

182וכבר נאמר כי הימים מגלות כו' כבר נאמר מפי חכמים שהימים הם כמו מגילות שיכתוב בו האדם כו' ואם לא יכתוב ישכח ממנו כן העלמת הפקידה בימים הקודמים גורם העלמה בימים הבאים אחריהם:

183המית לבו וחריצותו כו' מה שלבו הומה ומה שהוא משתדל בחריצות והשתדלות יתירה כו':

184בכל השתדלותו שהוא משתדל להשיג הדבר ואם אינו יכול להשיגו בדרך פשוטה אזי הוא מתנכל בערמומיות באיזה צד להשיגו ועל זה אמר ותכלית תחבולותיו ואם עודנו קשה ההשגה אז הוא מתאמץ בכל יכלתו:

185בזותו בעניני אחריתו איך הוא מבזה ומשליך אחרי גוו עניני אחריתו:

186ואז ימצא כו' אז כשישקול בדעתו זה לעומת זה ימצא וירגיש בעצמו שמחשבתו בעניני עולמו הוא אצלו הרמה שבכל המחשבות:

187ותוחלתו בו כו' מה שהוא מיחל להשיג בעוה"ז היא אצלו הרמה כו':

188מושכים אליו לעוה"ז:

189יוקר הסחורות וזלותם גרסינן. הוא"ו אחר הלמ"ד לשון זול:

190ועלותם וירידתם כו' באיזה מדינה הסחורות עולים כלומר יקרים ובאיזה מקום הם יורדים:

191לתקותו שיגיע כו' להיותו מקוה שיגיע אל תכלית ריוח ממון מה שבאמת אין תכלית לתשוקה זו:

192הצער הארוך מקור וחום ודומיהן והטורח הוא טלטול הגוף והעמל הוא קוצר הנפש ובחילתה בדברים מנגדים לטבע המצויים בדרך:

193שמירתו מידי זרים והנהגתו שינהיג אותם בסדר הראוי שיתרבו עוד ושיצניע אותם מן הפגעים הבאים במקרי העולם שלא יבואו זרים ושוללים מבני אדם:

194וספר מדוה כו' הסמ"ך בחיר"ק ומוסב על שלמה ע"ה:

195לא יפרד כו' כלומר גם בזמן המועט ההוא לא יפרד ממנו כו':

196ואיה יתרון כו' כלומר עד הנה דברתי בבחינה אם היו שקולים ובאמת איה יתרון כו':

197ומעלת עולמה שבאה משם על עולמו שהוא נברא משם:

198ועלותה מירידתו בבחינת סופה שהרוח תשוב אל האלהים והעפר ישוב אל הארץ:

199ועמידתה מחליפתו שהנפש קיימת ועומדת בלי שום שינוי והוא חולף ומשתנה תמיד:

200וקיומה מהפסדו שהיא קיימת נצחית במציאות כפי טבע מהותה והוא נפסד לסוף בטבעו ומהותו:

201ופשיטותה שהוא עצם פשוט והוא מורכב מדברים הרבה:

202עם פחיתותו וגנותו שהוא פחות במהותו ומגונה בהיותו כלי מוכן לקבל המדות הרעות כאמור:

203אשר צוית הצד"י בשור"ק:

204מה בין שני הדברים ובין שני הענינים ועל ההפרש בין מהותם ועצמיותם אמר מה בין שני הדברים על ההפרש בהנהגתו ועסקו בענינים שענין זה הוא בידו ויכלתו וענין זה איננו ביכלתו כאמור למעלה אמר ומה בין שני הענינים:

205עונשך יותר כו' על החטא בפועל רע אמר ועונשך יותר חזק ועל העצלות במעשה הטוב אמר והחשבון על התעלמותך כו':

206שאין לך בה זכות שבודאי לא תצא זכאי בדינך ע"י טענה זו:

207על טענה שהיא עליך ולא לך שאדרבא הוא ית' יש לו טענה עליך בסכלות הכסיל ההוא למה לא הוכחת אותו ולא השתדלת לגלות ממנו מסך סכלותו שכבר נאמר הוכח תוכיח וכו' כ"ש שלא תהיה סכלותו לך לטענה או הכוונה שיש עליך טענה שהיה לך להכיר ולהחזיק טובה לו ית' שנתן לך יתרון על זולתך:

208והמאמר בהשלמת כו' כלומר אלו באתי לומר ולבאר כל מה שיש לדבר בענין הזה בשלימותו היה הענין ארוך מאד:

209שהעירותיך אליו העירותי לבבך לפנות אל הענין הזה ולשום לב אליו ואח"כ כשפנית אליו הנה הוריתיך עליו בפרטות:

210על מעשהו על מיעוט מעשהו ועל שהכרתו שהוא מכיר בחיובו להשתדל בעבודה הוא יותר מהשתדלותו:

211והגעת יכלתו כו' שיחשוב על שיכלתו מגעת לשלם חובות שהוא חייב על טובותיו יותר ממה שהוא משלם באמת:

212כפי צרכו כפי הצורך לזרוע כל השדה:

213בלתי זרועה בלתי זרועה כולה רק קצתה:

214על מה שיעלה בו מה שצמח ממנו ועלה לכמה כפליה:

215גדול מדוהו שנתחייב לשלם ואין לו ונכפלה רעתו שרעתו ועגמת לבבו נכפל על שהצליח ביותר במה שורע ועשה הרבה שע"י כן נתחייב ביותר והבן:

216ועשה בזה השי"ן בציר"י:

217מה שיצא היו"ד בציר"י:

218אל גבול המעשה כלומר לא יספיק לך מה שאתה מכיר לבד כמו עד הנה שאדרבא הכרתך הוא חייבתך:

219ויראה לך היו"ד בציר"י ויראה לך כי אתה נתבע בכל זה יהיה דומה בעיניך כאלו כעת תובע הוא ית' אותך בכל זה ואתה בא עליו לידי חשבון:

220כ"ש עת המשך כו' הה"א בחיר"ק כ"ש בעת שהוא ית' מטיב לך בטובות יתירות שאתה צריך אז לצייר בדעתך כל זה וע"י כן לא תבעט בטובה:

221והותר כל טרחך ל' ויתור והתרה כלו' תהיה מוותר כל כחותיך ותטרח בהם:

222יפקדנו בעת הצירך כו' ימצאנו חסר בעת הצורך כו'. יפקדנו יחסרנו מלשון ולא נפקד ממנו איש:

223בלו ואולי כמו שמפרש בעצמו ותאמר לו הגעתי לשון הלואי ואמר לו ואולי על העבר והעתיד כי לו הוא אמתלא על העבר ואולי הוא התברכות בלב ותקוה לעתיד כלומר אולי אזכה למעלה כך וכך ואז אשלם וכו':

224יתעה מי שיתלה כו' ויפול מי כו' שתי הלשונות נגד שתי השלמיות עיון ומעשה שעל שלמות העיון אמר יתעה וכו' שיהיה תועה מן הישרה ועל המעשה אמר ויפול כו' שיפול במצודת המכשול:

225לטענה לך ולאמתלא טענה על תביעת פועל רע ואמתלא על העדר עשה טוב:

226ככל חוטא כו' שבודאי בכל חוטא תמצא איזה סבה שהניעתו לחטוא ולולא הסבה ההיא לא היה חוטא כמו הריש הוא סבה לגנבה כי על פת לחם כו':

227ונמצא ישלם כו' כלו' אעפ"י שאין לבזות אותו כל כך על הפועל המגונה הזה לפי שכבר יש לו אמתלא חובה אמתית דהיינו למלא נפשו כו' אעפ"כ אם נמצא ישלם שבעתים הרי שאין האמתלא מצלת מן העונש:

228האריכות הזאת זמן חייך:

229אם יבא קצך ותצר כו' פן יבא קצך פתאום ותבא לידי חשבון ואמתלא שלך תהיה בודאי קצרה וצרה מלהצילך וטענתך תהיה נפסקת וכבר בארתי כפל לשון אמתלא וטענה:

230בעת אהבתו ונטות נפשו וכלות רוחו מלשון כלתה נפשי. ופרט בזה ג' לשונות נגד ג' מיני אהבה הידועים דהיינו אהבת הערב והמועיל והטוב וממי ששוגה באהבת חבירו נדמה לו שהוא מוצא בו כל שלשת המינים:

231ששוער ממנו השי"ן השני בחול"ם והוא לשון שעור ואומדנא כלומר שכל אדם יודע שאין בכח האדם לידע בבירור מה בלב חבירו רק עפ"י כח המשער בלבד.

232שהוא אוהבו כמו כן שהוא אוהבו כמו שהוא אוהבו:

233והקרבתו והבטחתו ושהוא מטיב אליו פרט בכאן מחשבה ודבור ומעשה שסתם קרבות אין בו רק מחשבה בלב והבטחה הוא בדבור והטבה בפועל:

234ועושה עמו כו' וכל זה הוא עושה בתורת חסד ובלי צורך אליו:

235ומהשלמת הענין הזה אם נרצה להשלים הענין הזה ולדבר בו בשלימות נדבר כן כי מהידוע כו':

236מהידוע אצלנו הוא דבר ידוע אצלנו במושכל ראשון:

237בכבודו ואהבתו שאין הזכרון בלבד ענין אולם צריך לכבדו ולאהוב אותו:

238ולהקים בריתו עמהם ולהקים לנו בריתו שכרת עמהם:

239לא תבטח נפשנו עליו שיחלצנו מכל צרה ותסמוך נפשנו על חסדו בסיפוק צרכנו ואחר שיהיה לבנו פנוי מאלו שתי המחשבות היה מקום לחשוב באהבתו ית' וז"ש ותנוע לאהבתו לשון חרדה שתחרד לאהבתו כמ"ש וירא העם וינועו כו' והנה כל זה במחשבה ואח"כ אמר ולהדבק בעבודתו במעשה ואח"ז אמר ולפני האלהים נשפוך שיחנו בדבור והנה כלל בכאן מחשבה ודבור ומעשה דהיינו האהבה במחשבה והעבודה במעשה והתפלה בדבור:

240כמה טבענו עבה שאין תנועה בלבנו לאהבתו יתברך:

241וערפנו קשה מלהדבק בעבודתו:

242ואמונתנו מעוטה מהעתיר והתפלל לפניו שהתפלה תלוי באמונה ונקראת על שמה כמ"ש ויהי ידיו אמונה:

243לאהבת אבותינו כו' ולא לאהבה כו' ואלו שניהם אמר על העדר אהבתו ית' אצלנו שלא נאהב אותי לא ע"פ זכרון אהבתו ית' את אבותינו ולא עכ"פ שתהיה בדרך גמול בשביל אהבתו אותנו ואח"ז דבר על בחינת העבודה במעשה ולפי שהעבודה נחלקת לסור מרע ועשה טוב וע"ז אמרו רוב הפשטנים שזה כוונת נעשה ונשמע אמר גם הוא ולא בעבור כו' נעשה ולא לגודל כו' נשמע ועל התפלה אמר ולא בעבור בריאתו כו' נבוש שע"י שהאדם בוש ונכנע ממנו ית' הוא שופך שיחו לרצות אותו ולפייסו כמה שאמרו הקדמונים בתפלותיהם אלהי בושתי ונכלמתי וכו' גם הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלמה ודומיהם:

244לא ימנעך מראות מ"ם מראות בציר"י:

245והעזר באלהים בקש עזר ממנו ית':

246תאור באור החכמה התי"ו בציר"י:

247במה שהוא עובר במקום כו' מן המסחרים הוא מחשב ומתבונן בסחורות העוברות שם במקום ההוא שהוא רוצה לילך אליו ולשון עובר הוא מלשון עובר לסוחר כלו' הסחורה המוצלחת שם ועוברת מיד ליד:

248שיגיעתו מן הצרה ובחברה מה שיכול להגיע כלו' מה שתמצא ידו להכין צדה ולהתחבר בחברה טובה קומפאני"ע בלשון מדינתנו:

249ובמחנות אשר כו' הוא מחשב ומשער בדעתו באיזה חניות יחנה מדי עברו בדרכו שכל מחנה הוא מלשון חניה לאגע"ר בלשון אשכנז:

250במה שגזר לו כו' כי אולי לא מחשבותיו מחשבות הבורא ית' ורבות מחשבות כו':

251ולא באריכות ימיו פן נגזר עליו מיתה ח"ו קודם שיגיע לדברים אלו ולא יצטרך להם:

252נכונים למועד לזמן המיועד ונקצב לנו אצלו ית':

253אין לנו מברח ממנו ולא מנוס מפניו על היותנו נכונים ליום מועד שזכר דהיינו עת למות אמר שאין מברח ממנו שהרי אין אדם יכול לברוח מן המות ועל עמדו בעולם האחר שזכר אמר ולא מנוס וע"ז סיים ולחשוב בצדה היינו צדה לדרך מן המות והלאה ועל זמן עמדו בעולם האחר לעתיד לדין וחשבון אמר ובמה שנפגע כו':

254ובמה שנפגע בו איזה תשורה להביא לפניו ית' עת שנפגע בו כלומר כשיעמידנו לפניו ית' ליתן דין וחשבון:

255והנסיעה מתמדת וההעתקה כו' הנסיעה מתמדת מצד הזמן כי בכל יום אנחנו מתקרבים כו' וההעתקה תדירה מצד העתקה מזג האדם בחסרון הליחה השרשית כידוע:

256והמרגוע רחוק מקום מנוחת הנפש רחוק מאד:

257לזכור אחריתנו הוא זכירה סתמית שיזכיר עצמו שסופו למות ואח"כ יזכור שצריך להכין צדה כו':

258לבית מועדנו המקום המיועד לנו:

259ובמדוי גופנו כו' התעסקנו בהצלת גופנו מן החלאים והמדוים ושכחנו לרפאות מדוה שכלנו ופרט שלמה חלוקות מדוה שכלנו היינו באמונות ודעות ורוע יצרנו היינו תשוקת הרע ע"י פיתוי היצר ואח"כ אמר שגם בלי התגברות היצר טבע האנושיות מושך אחר כח התאוני וז"א ונעבוד את תאותנו:

260הה למבוכה הזאת הוי איך רעיונינו נבוכים ומבולבלים בעסקי הצלת גופנו מן המקרים המנגדים לו ועל התאות שהאדם מתענג ושמח בהם אמר ולשכרות הזאת לפי שהיין הוא המענג ומשמח לב האדם לכן כלל התאות מכונות בו ונקראות על שמו וגם לפי שהוא המעורר הכח התאוני כמ"ש הרבה יין עושה והה הוא לשון צעקה ואנחה ונמצא ביחזקאל:

261כי טח מראות עיניהם מהשכיל כו' ואמר שכרו כו' על מדוי שכלנו שזכר אמר טח מראות עיניהם שהכוינה על עיני כשכל ועל רוע יצרנו שזכר אמר מהשכיל לבותם שהיצר מיוחס ללב כמ"ש כי יצר לב האדם וכו' ואל התאוה שזכר הביא הפסוק שכרו ולא יין שהכוונה על שכרות התאוה:

262קרבת קצו ובוא המות אליו כל אדם יש לו חיים קצובים וגם אם יחיה עד קץ המוגבל לו הוא לזמן קרוב כמ"ש ימי שנותינו וכו' כי גז חיש וכו' ובחלוקה זו כאלו המות עומד במקומו והאדם הולך וקרב אליו ואולי ח"ו נגזר עליו שיתקצרו ימיו ויבא אליו המות קודם קצו וז"א ובא המות אליו:

263בעת שהוא רואה כו' שיעלה זה על לבו בעת שהוא רואה וכו':

264ממדבר וזולתו בני אדם ושאר בעלי חיים:

265מבלי הקדמת ידיעה בדבר שלא קדמה לו ידיעה שהוא מוכן למות בעת ההיא ופרט בכאן שלשה בחינות הקדמת ידיעה ורמז ומועד ידוע כי כן מצינו בדברי דוד המלך ע"ה הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני שתחלה בקש לדעת קצו הקצוב לו ואח"כ בקש שעכ"פ יודיענו מדת ימיו אם לא יזכה רק לימי עליה או גם לימי עמידה או גם לימי ירידה דהיינו ימי הבחרות וימי הישישות וימי הזקנה ושיבה ואחר זה בקש לדעת עכ"פ באיזה פרק מפרקי השנה. והנה על הראשון אמר מבלי הקדמת ידיעה בדבר ועל השני שהוא ידיעה בלתי ברורה רק בחשבון הגם כמו רמז אמר ולא רמז ועל השלישי אמר ולא מועד ידוע שאם היה יודע על כל פנים באיזה פרק מפרקי השנה היה בטוח מחיותו בו ולפי דברי חז"ל השיג דוד זו הידיעה שאמר בשבת תמות וא"כ היה באמת בטוח בשאר ימות השבוע אולם אין אתנו יודע עד מה כמוהו או הכוונה בג' לשונות אלו על החודש והיום והשעה שזכר אח"כ:

266שיהיה בטוח מהיותו בו שיהיה בטוח בזמן אחד שלא יהיה אז במות:

267מבלעדי הישישות והבחרות כו' פורט זמני החלד מסופם לתחלתם:

268בכל זמן ובכל עת בכל זמן מזמני חלדו ובכל עת מעתות השנה והחדש והיום:

269וימשל בזה יעשה משל לעצמו:

270לדוד חוץ למקום כו' הנמשל בזה שצריך האדם לכוון דעתו לדביקות הבורא שאם יסיח דעתו ממנו ית' הרי הוא כחוץ למקומו:

271במי שיש עליו חוב כו' והנמשל שחייב האדם לצאת ידי חובתו בעבודה בעודנו חי ואחר שקצבת חייו בלתי ידוע לו הרי הוא כחוב בלי זמן קצוב לפרעון:

272על אורך עמידתו כו' כמה חי עד הנה:

273שתהיה תלותם חזקה כו' כלומר שלא הרגישו מקודם שהם מוכנים להפרד מן העולם שאדרבא לפי שנות בחרותם ולפי חוזק מזגם והרכבתם היו מקוים שישארו עוד שנים רבות בחברת העולם:

274ולא ראה כו' איננו רואה בעצמו שיש לו יתרון עליהם מצד השנים או מצד המזג שיחייב היתרון ההוא שיתאחר בחברת העולם יותר מהם כלומר שבאמת הוא יודע בעצמו שאין לו שום יתרון עליהם:

275יקצר תוחלתו כו' הדברים שהוא מיחל להשיג מן העולם:

276ויוחיל לאחריתו אמר לשון תוחלת לפי המשל שהקדים שבעל הפקדון מיחל זמן השבת פקדונו:

277ויחשוב עם נפשו חשבון עונותיו:

278מי שקדם כו' מי שהמות קדם ועמד לפניו כלומר מי שמצייר בדעתו יחושב תמיד על המות בטוחים אנו שבודאי תקן האיש ההויא עצמו:

279רוצה לומר בחי במלת חי:

280המבין המכיר המבין גדולת יוצרו ית' ומכיר שפלות עצמו:

281בעת שתטה נפשו כו' במעלות הבדידות כו' בעת שכוא מרגיש בעצמו שנפשו נוטה ומשתוקקת לחברת בני אדם ושעשועיהם יסתכל ויחשוב אז במעלות הבדידות והפרידה מהם ואמר חברת בני אדם על חברת הגופים במקום אחד ועל התערבות דעתם וספוריהם ותנועותיהם אמר ולהשתעשע בהם ונגד שניהם אמר בהפוך הבדידות והפרידה:

282וברוע חברת כו' מוסב על ההסתכלות שיתבונן ברוע חברת כסיליהם ואמר מבלי דוחק כו' כלומר שבודאי האדם מוכרח להתחברות לפעמים בעסקי משא ומתן או אומניות כמ"ש החוקרים האדם מדיני בטבע ואין לומר על ההכרח שהוא רע כי לא יגונה אולם בעת שהוא בלתי מוכרח הוא מותר ורע:

283ומרעת חברתם כו' כלומר הנה אספר לך מקצת מן הרע המגיע לאדם בחברתם והוא מותר הדברים:

284ואמר ונאמר כלומר זה אומר איזה שמועה בשם אומרו כך אמר פלוני וזה אומר כך וכך נשמע ונאמר מפי ההמון מאן האט געזאגט בלשון אשכנז:

285ובלבול ארוך שמבלבלין ומערבים דברים זה בזה שהם עגינים נפרדים ואין להם התקשרות ויוציאו בזה זמן ארוך כשתים ושלש שעות והבלבול והערבוב יורה שאינם לתכלית ואין בהם תועלת:

286לא יחדל פשע שע"י רוב דברים יתגלגל בהם לשון הרע או ליצנות או מחלוקת:

287אצור מותר דבריך לשון אוצר כלומר למה תוציא כל דבריך ללא צורך מוטב שיהיו אצורים אצלך ובזה תוכל לחסום לשונך מלדבר בבני אדם כו'. מדבר המ"ם בחיר"ק:

288ומהזכיר רעותיהם מעשיהם רעים ועל המדות המגונות אמר וספר בגנותם:

289תשב באחיך כו' אם תשב ותדבר באחיך דברים מותרים בודאי לא תמלט שבבן אמך תתן דופי כי ברוב דברים כו':

290והכזב ודברי השקר מוסב למעלה על רעות חברותיהם:

291לא כן ידברו אינם מדברים דברי אמת כמו כן בנות צלפחד דוברות:

292אמרו הן או לאו אמרו האל"ף בחיר"ק כלומר הרגילו עצמכם שלא לאמת דבריכם בשבועה רק תאמרו האמת על הן הן ועל לאו לאו בלא שבועה:

293עם מיעוט ההצלה כו' שעל הרוב לא יחלט מהזקתם לו שע"י החברה ורוב השיחה יגלה להם מסתורי עניניו ויוכלו להזיק לו אח"כ בממונו או לדבר בגנותו מהענינים שנגלו להם:

294והחונף מדת החנופה:

295ואהבת קנות השם להתנאות כו' שע"י שעשועו בחברתם ישתוקק לקנות שם אצלם וזה יביאהו להתנאות להם כלומר לעשות מעשים טובים בכדי להיות נראה להם נאה במעשיו:

296ובמה שאינו יודע כו' שגם בחכמות ובמלאכות שאינו יודע בהם יתהלל בשקר ויאמר שיודע:

297ומהם מרעות חברותיהם:

298חיוב הצווי בטוב וההזהרה מן הרע שכל ישראל ערבים זה עם זה שכל אדם מחוייב לצות את זולתו וללמדו ולזרזו לעשות טוב אם הוא רואה שהוא מתרשל בו ולהזהירו מן הרע אשר הוא רואה בו ואם יהיה בחברתה יתחייב בזה ואולי לא יצא י"ח ויהיה נענש ע"ז ואם לאו איננו מחויב כמו שיבאר:

299ואנחנו חייבים כו' הולך ומבאר איך קשה לצאת ידי חובת דבר זה:

300ואם יכול כו' שאין עמי הארץ כו' כלומר אם אמר אדרבא הענין הזה מחייב להתחבר דוקא בחברתם ולפקוח עין על עניניהם בכדי לדעת כשלונם ולהוכיח אותם משא"כ אם אתרחק מהם ולא אדע לא אוכל לקיים מצות הוכח תוכיח לזה אמר שאין הדבר כן כי ממה נפשך אם יכול הוא למחות כלומר שדבריו נשמעים אזי אף אם לא ידע פרטי עניניהם יכול לדבר תוכחת מוסר ברבים כשהוא דרך כלל ומקיים בזה מצות תוכחה וזה אומרו ימחה על כל פנים כלומר אף שאינו יודע שום דבר ולא תאמר איך אוכיח בסתם בלתי ידיעת שום דבר ואולי הוא ללא צורך לזה אמר כי בכל עת התוכחה נצרכת להמון שאין עמי הארץ נמלטים מן הקיצור:

301והוא דבר קשה כו' משא"כ התוכחה הכללית שהיא קלה:

302לקיים מצותו בצווי על הטוב ולהשלים חובתו בהזהרת הרע:

303ומהם הפסד כו' מדעת חברתם ג"כ הפסד העצה שתהא עצתו נפסדת כלומר כח העצה שיש לאדם על בחירתו לתועלתו תהיה מקולקלת ונפסדת ע"י חברתם וכח ההכרה שלו ג"כ תחסר ואמר הפסד העצה על צורך התיעץ האדם בעבודה דהיינו בעשות טוב ועל צורך הכרת חסרונו שבפועל רע אמר חסרון הכרת השכל:

304בחברתם וריעותם בהתחברותו במקומם וריעותו:

305ורועה כסילים ירוע המתחבר לכסילים ירוע פירוש ישבר:

306הבדידות והפרידה הם היפך החברה והריעות שבארתי:

307וכבר נאמר כי עמוד כו' כבר נאמר מפי חכמים שלא יתכן לאדם להיות בר לבב אם לא יציב לו לעמוד חזק אהבת הבדידות וכו' כלומר שיחשוב לישב בדד ולבחור להיות ביחידות ועל עמוד זה תהיה בר לבבו נסמכת ואז תתקיים:

308ויסיתך לכסוף כו' בעת שתהיה מתבודד וביחוד יסיתך לכסוף לחברתם ולהניח התבודדותך:

309ואח"כ השמר כו' כלו' אחר אשר תשמע לדברי ותאהב הבדידות השמר פן יטה כו'. יטה היו"ד בפת"ח:

310כי בחברת כו' רעיון לבך יטעה לאמר אשר בחברת החכמים וכו' כלומר אם תדבק לחכמים יהיה זה העדר הבדידות והנחת היחידות אשר כבר בחרתי בם:

311אך היא הבדידות כו' כלומר שכל עצמם של התועליות שעומדים להיות מושגים מן הבדידות תשיג ביתר שאת ויתר עז בחברתם:

312ויארך ספורם אם באתי לספרם ולפרטם יהיה ענין ארוך:

313בעת גבהותה והתגדלה כו' כשהוא מרגיש בעצמו שנפשו מגבהת עצמה ומתגדלה ואמר מגבהת על בקשת הכבוד והתגדלה על הגדלת תאותיה:

314ורוחק משאליה ודוחק בדל"ת גרסינן כלומר כשהיא דוחקת השעה להשיג משאליה וגרסת המפרשים אשר לפני ורוחק ברי"ש ופירשוהו בדוחק ורוחק:

315קטנותו וזעירותו קטנותו בכמות וזעירותו באיכות:

316המוצאים הם מיני המתכות ומיני האבנים שמוציאים אותם מבטן הארץ:

317והעמידו על כל מה שיש בו תקנתו כו' לשון העמדה בכאן הוא לשון השגה כמו שאמרו חז"ל אצל רבי מאיר שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו והוא לשון מורגל בין החכמים וכונתו שהקב"ה נתן בו דעה ובינה להשיג הרבה דברים מסותרים מעליונים של עולם שהם הגלגלים והכוכבים ותחתונו שהם טבע הברואים שבחלל העולם והידיעות ההם הם מועלים לו ויש בהם תקנתו:

318והרים מעלתו בשבחו כו' במה שמקבל ממנו השבת וההודאה ומשתעשע בם:

319ובקראו אליו בצרות ובענותו כו' בצרות הכונה על הבאים מעצמם כמו חלאים רעים ומגפות ר"ל ומצוקות הם הבאים מחמת המציק מבני אדם:

320ובחרו בו שבחר בו לעבוד לפניו:

321ושלחו על ברואיו שעשאו משולח ונעזב לבחירתו בממשלתו על כל הברואים ורודה בהם כרצונו:

322ומכרו כו' שמסר לו מפתחות החכמה והודועו סודות גבורתו ובריאת הברואים והנהגתם כמו אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי וכן רוגע הים ויהמו גליו וכן אשר שמתי חול גבול לים ודומיהם:

323והראות המופתים על ידו על ידי סגולתנו שהם נביאי ישראל:

324הגופות והרוחניות הרוחניות הם התורה והמצות וחנינת הדעת בהם:

325הכוללות והמיוחדות נתבארו בשער הבחינה:

326חסד וטובה עלינו שכל זה בא עלינו ממנו יתברך בתורת חסד וטובה:

327ערכך נקלה וענינך נבזה על מהות האדם שהוא קל בערכו אמר ערכך נקלה ועל עניני הנהגותיו ושמוש בצרכיו שהוא משותף בהם לבהמה אמר וענינך נבזה:

328על העטרה הגדולה כו' והמעלה הרמה כו' על שהמשילו על כל ברואי העוה"ז כנ"ל אמר העטרה הגדולה כלו' שעטרו עליהם בכתר מלכות והמשילו עליהם ועל שהרים מעלתו בשבת והודאתו כנ"ל אמר והמעלה הגדולה וכו':

329להתגאות כו' ולהתגדל כו' ולהתרומם כו' נגד הג' אל יתהלל שאמר ירמיה ע"ה:

330ויאות לך כמוהו דבר כמוהו ואמר שאתה ראוי לו ויאות לך כמוהו נגד מאמר חז"ל בפסוק צדק לבשתי כו' יש נאה ללבושו וכו':

331בכניעה ובענוה ובשפלות נגד ג' לשונות גאוה שהזכיר:

332החלש הנבזה הנקלה ג"כ כנגד ג' הנ"ל:

333חסד ממנו עליו שבא אליו מאדונו בתורת חסד ולא בגמול:

334מבזות נפשו מוסב על מלת שחייב בו:

335והיותה בעיניו שתהיה נפשו בעיניו כערכה וכו':

336אל יתגדל לפניו אמר כן לפי הנמשל שהרי כשהאדם מתגדל הוא מתגדל לפניו יתברך כי עיניו משוטטות בכל מקום:

337דרך רגילות כלומר בלי שום לב רק מצד הרגל:

338יעזוב ענינו יעזוב הנהגתו עליו יתברך:

339לא נשאתני גרסינן:

340סכלי בפחיתות ערכי לא סכלותי מה שאני סכל בפחיתות ערכי נשאתני לעמוד לפניך ולא ג"כ מיעוט ידיעתי בגדולתך כו':

341כי אתה כו' כלומר כי באמת יודע ומכיר אני שאתה רם ונשא כו':

342משאול ממך מלהיות כדאי וראוי לשאול ממך לקרא אליך שבח והלל ולקדש שמך המקודש והנה הקדים המחבר שאלת צרכיו ואח"ז קריאת השבח ואח"ז קדושת השם לפי שסוף מעשה במחשבה תחלה ושאלת הצרכים תחלת מגמת האדם בתפלתו אך שצריך לסדר תחלה שבחו של מקום כמה שאמרו חז"ל והם אבות וגבורות שאחריהם תתגלגל קדושת השם ואח"ז בקשת הצרכים:

343בצוותך אותי לקרוא אליך היינו קריאת השבח הנ"ל ואח"ז אמר והרשתני לשבח את שמך העליון על קדושת השם הנ"ל ואמר כפי הכרתי אותך על קריאת השבח ועל קדושת השם אמר וידיעתי בכבודך שבלשון הזה מסתיימת הקדושה ברוך כבוד ה' המקומו:

344עם הראותי עבודתי לך בקריאת השבח שכן נמצא בזוהר הקדוש בדוד המלך ע"ה ועל קדושת השם אמר ושפלותי לפניך שבזכור האדם קדושתו יתברך מפי שרפי מעלה ישפיל לבבו:

345ואתה יודע כו' אחר שדבר בקריאת השבח והקדושה אמר על בקשת צרכיו שלא יהיה נראה כאלו האדם צריך להודיע לו ותברך מהם:

346ואתה יודע תקנתם תקנת צרכי בהשגת התועלת ואופני הנהגתם איך להתנהג להנצל מן הנזק:

347בגודל חסרוני אליך שאני חסר הצרכים ונצרך אליך ובטחוני בך בהצלת הנזקים:

348מה שאינו טוב לי בקשת הצריכים ואבקש ממך כו' בהצלת נזק:

349גזירתך הקיימת בנזקים:

350והנהגתך העליונה בתועליותיו:

351ה' לא גבה לבי כו' ג' לשונות נגד ג' שאמר למעלה ואל יביאך כו' להתגאות ולהתגדל ולהתרומם:

352בפגעי עולם הם המקרים המתהלכים בעולם ופוגעים בו דרך הלוכם:

353וצרותיו דברים המצרים:

354ואופני המאורעים מקרים הקורים לאדם פתאום שלא נשמר מהם:

355והמצוקים מצוקת הלב:

356ממאסר ורעב וצמא דברים אלו הם פגעים הפוגעים לאדם דרך הלוכן כמו עיר הבאה במצור שההדיוט שבעיר נאסר עמהם על כרחו ומתיסר עמהם ברעב וצמא:

357מקור וחום הם הצרות שהם מצרים לאדם משא"כ המאסר והרעב והצמא שהם העדר ולא קנין ולא יצדק עליהם שם צר המצר בפועל וכן לא יתכן לומר על קור וחום שם פגע לפי שהם ידועים ומוכנים לבא בטבע העולם ואין אדם נמלט מהרגשתן אם מעט ואם הרבה ואם יצדק שם פגע רק על דבר שלא חשב האדם ולא ידע שיבואו עליו לפי שאפשר שיהיה אדם נמלט מהם בכל ימי חייו והבן:

358וסמי המות והחיות הרעות הם המאורעות שזכר הבאים לאדם מבלי נשמר מהם ולא יצדק עליהם שם פגעים לפי שאינם דברים מתפשטים ובאים עליו דרך הלוכן רק שהאדם הפרטי בא ונכנס בגבולם מבלי נשמר:

359והצרעת וטרוף הדעת ובטול הרגשות הם המצוקות שדברים אלו מציקים לב האדם ביותר:

360ביטול ההרגשות הוא החולי הנקרא אצל הרופאים חולי השיתוק ר"ל דהיינו שהרגשות האדם בטלים ומשתתקים והוא שוכב בלי תנועה ר"ל ובל"א נקרא דער שלאג:

361ראוי להם ומחוייב בהם ראוי להם מצד העדר עשות טוב שכמו שהוא סר מעבודתו יתברך כן ראוי שהוא יתברך יסיר השגחתו ושמירתו ממנו ונמצא הוא ראוי ומוכן מאליו לכל מקרה ופגע כמטרה לחץ ועל היותו בלתי סר מרע וחוטא בפועל אמר ומחויב בו שנתחייב בכל אלו הדברים על פי מדת עונותיו משא"כ בהעדר עשות טוב לא יצדק לומר לשון חיוב דלא ענשינן אעשה:

362שקדמו לו מן העונות וחטאים שעל שהיה בנפש שבעה וכרם מלאה משולח ונעזב במעשיו ראוי שיהיה נאסר ברעב וצמא ועל שהמרה את רוח אלהיו והצית חרונו ראוי לו החום ועל שהיו דבריו ומצותיו קרים ונבזים אצנו הוא ראוי לקור ועל שלא הטריח פיו וגרונו בהודאתו ושבחו יתברך ראוי לו לאכול וללעוס סם המות ועל שהסיר מעליו עול עבודתו ראוי שתסור אימתו מן הבריות וישלטו עליו החיות רעות כי אדם ביקר כו' גם הצרעת באה ממה שהליחה הזרה מורדת בגבורתה שהיא הליחה השרשית. ועל שהניח התשובה וההודאה ולא שת עצות בנפשו ולא נחם על רעתו לאמר מה עשיתי ראוי שתטרף דעתו וגם אבריו ינוחו מלעבוד עבודתו כאשר הביא למעלה המשל לזה מהעברת השר בנהר ואתה הקורא שים לבך לכוין זה לעומת זה דוק ותבין דבריו:

363מאורך זמן מריו עם התמדת כו' שהניח אחרי גוו התשובה וההודאה ולא שב ולא התודה על שארך זמן מריו שהמרה באלהיו בזמן שהתמיד עליו טובתו וחסדו:

364והמלטו מהמהם שנמלט מהמון רבוים כמו (יחזקאל ז׳:י״א) לא מהם ולא מהמהם:

365וימהר אל התשובה כו' ימהר לשוב בדעתו לפשפש בדרכו אשר הלך עד הנה ולבקש מחילה על המכשולות אשר מצא:

366אשר הסתירם כו' שהוא יתברך הסתיר עונותיו ממלאכי זעמו שלא יענשוהו ומלת עליו כלומר מלפקוד עליו:

367ליראתו מהם גרסינן מפני שהוא ירא מן הצרות והמצוקות הנ"ל ומבקש לדחות אותם מעליו:

368בפנים שקנהו מהם מוסב על מלת חשבונו שיחשוב באיזה אופן קנה הממון ובאיזה אופן הוציאו אם היה הקנין וההוצאה באופני היתר או איסור:

369מהוצאות חובות הבורא ממנו ופרוע חובות בני אדם אם יצא ידי חובתו להוציא חובות הבורא כמו ציצית ותפילין ואתרוג ודומיהם וחובות בני אדם הם הצדקות וג"ח:

370ואל יחשבנו מעמד עליו אל יחשוב בדעתו שהוא יתברך העמיד בידו הממון להנאתו בלבד:

371לא יפחד מפגעי כו' אחר שהוא כבר בדעתו כמו פקדון מוכן להנטל ממנו למה יפחד:

372יסבול דינו אם דן אותו בזה דרך עונש וירצה בגזירתו אולי גזר עליו להיות ניטל ממנו לתועלת לו:

373להשתמש בו כמו טלית נאה וסוכה נאה ולהוציאו כו' בדברים שהממון כלה לשעתו והבן:

374ולעשות הטוב לבריות:

375ולהחזיר האמנות פקדונות המופקדים בידו באמונה:

376ולהשיב להשיב אבדה לבעליה:

377ולא יחמוד אדם בממונו אם רואה בעל ממון אינו חומד שיפול בעל הממון עם ממונו בידו בכדי שיבא ממונו לידו:

378לעניו בשביל עניו:

379ויהיה מן הסבות כו' דבר זה דהיינו שיחזיק בדעתו שממונו הוא רק כפקדון יהיה זה סבה חזקה מכל הסבות להביאו לידי מדות טובות ולדחות ממנו המדות המגונות:

380כבד את ה' מהונך הרי הוצאות הממון בחובות הבורא ועל הוצאתו בחובות בני אדם אמר מלוה ה' חונן דל:

381שיש ביכלתו ממעשי העבודה כמה הוא יכול להוציא לפועל ממעשה עבודתו יתברך:

382וירוץ ויחרץ ירוץ באבריו ויחרץ יזדרז בשכלו:

383למנהג לטבע והרגל:

384ויכסוף לו בלבו יכסוף ויתאוה שיוסיף לו הבורא כח להשיג היתרון ההוא:

385ויעלה אליו במחשבתו יצייר בדעתו כאלו הוא עושה היתרון ההוא מרוב כוספו אליו:

386לעזרו ולאמצו לעזור כחו ולאמץ לבבו:

387מן הידיעה והמעשה כלומר בין בתלמוד בין במעשה יתאוה להוסיף:

388בלב ומצפון נאמן מוסב על מלת וישאל שישאל זה ממנו יתברך בלב ומצפון נאמן:

389וכשיתמיד על זה כשיתמיד לשאול זה תמיד ממנו יתברך:

390שערי ידיעתו בתורה הקדושה:

391מלמדך להועיל הרי הלמוד מדריכך בדרך הרי המעשה:

392השיעור המחשבי דברים שצריך האדם לשער אותם במחשבתו כמו שרשים המעוקבים שבלתי אפשר לצייר אותם במשטח הגליון:

393בתחלת ענינו בהתחלת תלמודו:

394השיעור המורגש המורגש בחוש הראות:

395המצוייר בצדו בצד הספר שהוא מלמד אותו בו:

396לעמוד על תולדותיו הוא קורא לשיעורים המחשבים תולדות המורגשים שמרוב הרגל דעתו בתהלוכות הלמוד ההוא ע"י הציורים המורגשים תקנה יכולת גם לשער במחשבה בדבר בלתי מצויר ויתכן כלל מדעו יהיה נכון ומכונן:

397ועל ההקשה הזאת עפ"י הדוגמא הזאת:

398שהם בגופים ובאברים יש מן המצות הנעשים בכלל הגוף כמו ישיבת סוכה ויש הנעשים באברים פרטיים כמו תפילין על הקדקד:

399למעלה מכח האדם מצות הלבבות הם למעלה מכח האדם שאי אפשר לאדם שיהיה לבו תמיד זריז וממולא במחשבות ואמונות וידיעות אלהיות מפני שהוא מוכרח לפנות לבו גם לצרכי עוה"ז וממילא שהיה נשכח ממנו לגמרי אם לא היה מי שיעורר לבבו לכך בעתים:

400ויכריח טבעיו טבעי אנושיותו המשתוקקים לתאות ההם:

401ויקשור תנועותיו שתנועותיו רגילות להתנועע לדברים ההם וצריך לקשור ולעצור אותם:

402עד שיקל לעמוד בהם שיקל לו לעמוד במצות הלבבות:

403לבי ובשרי הרי הנסתר והנראה:

404ודמן אותם זיבל אותם בזבל כמו לדומן ע"פ האדמה:

405ומעיין עליהם מלעיין עליהם:

406אם ישתדל וימהר ויחרץ ישתדל בתחבולות וימהר בתנועותיו ויחרץ בדעתו:

407מאת האלהים על סגולתו כו' הבאה מאת האלהים על אנשי סגולתו כו':

408כל המקיים את התורה מעוני וכבר אמרו אין עני אלא בדעת ואף אם העוני והעושר הם כפשוטם עכ"פ הם אמרו שהוא עוזר לאדם על טוב לבו ונותן לו אומץ להשיג מה שאין ביכלתו כעת שאם אינו יכול להשיג תשוקתו בהרבה דברים מעבודתו ית' מחמת עניו יעשירהו ויוכל להשיגם:

409כי לאדם שטוב לפניו וסיפיה

410נתן חכמה ודעת :

411ממה שיש ביכלתו ויקל כו' יתעלם ממה שיש ביכלתו בתנועות אבריו ויקל לעצמו במה שיש בכח מדע לבו:

412עזרת האלהים ואמצתו ג"כ נגד ב' חלוקות הנ"ל כי האומץ מיוחס ללב כמ"ש ואמיץ לבו בגבורים וכו' (עמוס ב׳:ט״ז):

413בתקנת העולם בדברים שהם תיקון העולם:

414שיאהוב להם מוסב על חשבונו שיחשוב ויראה שיאהב וישמח במה שמגיע להם טובות בדברים אלו ויהוה חפץ שיגיע להם טובה באלו הדברים מה שהוא אוהב וחפץ ומשתוקק מה שיגיע לו מאלו הטובות וכן בהיפך ברעות כמו שמבאר והולך:

415מה שיזיקם אם רואה שמזדמן לבוא על זולתו איזה דבר שיזיקהו ויש ביכלתו לדחות ממנו הדבר ההוא אזי ידחהו:

416בדרך עקוב דרך עקום ורע כמו והיה העקוב למישור (ישעיהו מ׳:ד׳):

417במחנים רבים מקומות המלון הוא קורא מחנים:

418פעמים פעמים הרבה:

419ויהיה חפצם בשלום הכל כל אחד מהם יהיה חפץ ומשתוקק שיהיה שלום לכלם:

420ולהקל מעליהם כלומר גם יהיה חפץ כל אחד מהם על עצמו:

421בעזר ובסיוע עזר בגופם וסיוע בממונם:

422אל הטוב שבענינים יהיה מנהגם בדרכם הטוב שבמנהגים:

423ומן הפנים האלה אחי כבד העולם כו' תדע אחי שעפ"י הדוגמא והמשל הזה מה שהעולם הוא כבד על יושביו וכו' הוא מפני שרצו להתיחד וכו':

424עבודתו וטרחו עבודה באברי הגוף וטורח בשכל:

425שרצו להתיחד כל אחד כו כ"א רוצה שיהיה חלקו דהיינו מה שבידו מיוחד לו לעצמו ושלא יהיה זולתו ממנו:

426וביותר מחוקו ממנו משתוקק להשיג יותר מהחוק שקצב לו הבורא ית' כמו ואכלו את חוקם גם יקרא חוק השיעור המצטרך לו כמו הטריפני לחם חקי:

427מנעם העולם חוקם ממנו וכו' עיכב על ידם שלא יקחו חוקם ממנו והעמיד המליצה כאלו העולם מחכ? כנגד יושביו ומונע תשוקתם ואמר מנעם העולם חוקם ממנו ולא המציא להם חלקם בו ב' חלוקות נגד מה שאומר ?שרנו ממנו יותר מחוקם שהוא גנאי לבקש מותרות אר מן ההפקר לכן העולם מתרים כנגדם ופוחת מהם חוקם ומה שבקשו אשר לא להם כלומר מחלק אחרים לכן איננו ממציא להם גם חלקם שהיה מגיע להם:

428שאינו מתרעם בו על העדר המותרות:

429ובוכה עליו על שגם מה שישג להם בא להם ע"י עמל ויגיעה כמו שמבאר והולך:

430והיגיעה הרבה הרבה ה"א הראשונה קמוצה והרי"ש פתוחה:

431שוים בעניניהם בהנהגתם:

432ומעבב כל אחד מהם גרסינן. ואמר ומעכב כל אחד ומרפה כחו לפי שלמנוע האדם מלהשיג תשוקתו יתכן ב' אופנים אם בעשות איזה פעולה להרחיק ממנו הדבר ההוא או בהחליט כח האדם ההוא מבלי ישאר לו די מסת כח הצריך להשגת הדבר ההוא דרך משל אם אני רואה ראובן רוצה לקנות איזה חפץ הנכסף לו ואני רוצה למנוע השגתו או שאני מקדים לפניו ומרחיק החפץ ההוא מלמכר לו ע"י איזו תחבולה או שאני מאבד מעותיו ממנו וממילא לא יהיה לו כח לקנותו:

433עד שלא יגיע אחד מהם אל בקשתו באהבת המועיל ולא ישיג תאותו באהבת הערב:

434רעים נאמנים ואוהבים זכים נאמנים בבחינה שלא ורחק וזכים בבחינה שאהבתם להטיב לך היא זכה משוללת פניה לתועלת עצמן:

435לבך שלם עמהם ומצפונך זך ג"כ כנ"ל:

436כשתמצא ידך כו' כשיזדמנו לך מהם מי שהוא ראוי לכך:

437סגולת הסגולה מובחרים מן המובחרים:

438רבים יהיו דורשי שלומך כו' כלומר תשתדל שלא להכעיס שום אדם בכדי שיהיו רבים דורשי שלומך ואוהבים אותך ואעפ"כ לא תגלה סודך רק לאחד מאלף מהם שהוא נבחן ומנוסה לך לריע נאמן:

439שמן וקטורת כו' כמו ששמן וקטורת הם משמחים לב האדם בריחם הטוב מבלי שיגיע להם נזק בשמחם לב האדם כי אין עצמם ומהותם פוחת מחמת נדיבתם משא"כ שארי דברים ד"מ הבשר הוא ג"כ משמח כמו שאמרו אין שמחה אלא בבשר אולם הוא אובד אז בעצמו שהרי אין השמחה רק באכילתו ואין הדוגמא דומה וכן המתיקות שאדם מקבל מרעהו היא העצה שרעהו יועצו בדרכיו ואמר מעצת נפש כלומר כשהוא יועצו מנפשו ולבבו:

440בתחתונו ועליונו בחלק התחתון מן העולם דהיינו כל הנמצאים שבחלל העולם עד גלגל השמים ועליונו הם צבאות השמים:

441ותכונות הגלגלים כמות גדלם ומצבם:

442העומדים וההולכים דע שכוכבי הגלגל השמיני הנקרא גלגל המזלות הם העומדים במצב אחד במרחק זה מזה לא יעבטו אורחותם לפי שהם קבועים כלם בגלגל אחד והם נקראים אצל חכמי התכונה כוכבי שבת ואותן קורא המחבר עומדים והשבעה כוכבי לכת קרא המחבר הולכים:

443וירידת הגשמים כו' ועם זה מתגלגל נשיבת הרוחות שכן סדרם ישב רוחו יזלו מים ועם זה סומך יציאת הולד מן הרחם לפי ששני מפתחות אלו הם בידו ית' ופרט בכאן הדברים המצוים בכל מקום ובכל זמן:

444יותר נראה ויותר נסתר נראה בחוש ונסתר סבתו וטבעו:

445ואל ישיאך רוב כו' מה שראית אותם הרבה פעמים ואתה רגיל בהם מזמן ארוך לא תשיאך מפני זה לעזוב מלתמוה עליהם ולבחון בהם:

446ואם ימצא על הענין כו' כלומר וכאשר ימצא בזה מנהג הנערים וכו' כן ימצא גם רוב וכו':

447כקדרות השמש והירח הוא מה שאנו קורים אותה לקוי חמה ולקוי לבנה:

448והזועות חרדת הארץ:

449מתנועת הגלגלים וסבובם מתנועות הגלגלים כוונתו על הגלגלים המקיפים את הארץ ובסבובם כוונתם על גלגלי ההקפה שהם בכלל מסבבים את הארץ כידוע למתחיל בחכמת התכונה:

450וצאת השמש ובואה אע"פ שהוא מתחייב מתנועת גלגלה אעפ"כ נפלאה בזה חכמת הבורא ית' מהשתנותו בהתחלפות האקלימים שיסדם ידו ית' כפי תועלת יושביהם כידוע לחוקרים:

451וסעריו כמו שנאמר כי הים הולך וסוער עליהם:

452לא ינוחו הנהרות ממלאכתן ולא יעמדו המעינות והגרתם:

453מהסתכל בענינים כו' מחמת הסתכלותך בענינים וכו' שתעזוב מחמת זה להתבונן בהם ולבחון חכמת הבורא בהם בעת וכו':

454אך הבט בהם כבר אמרו אין הבטה אלא למטה וכוונתו על הילוך הנהרות והמעינות ועל צבא השמים אמר והמסתכל בהם:

455קודם הכרתך אותם לעת עתה:

456הלא תראה אחי כלומר אל תדמה בנפשך שאני משיאך לדמות בלבך רעיון שקר שהרי באמת כן הוא שהכסיל הוא כמו עור:

457עיניהם היו פקוחות רק שהיו עד הנה סכלים בהשגחת הגשמיות כמבואר במורה:

458שארכה סבלותך בו ועורונך ממנו תכיר בעצמך שהיית זמן ארוך בסכלות ועורון ואמר סכלותך על סכלות העדרי ועורון על סכלות קניני:

459על כל ענין שנתיישב אצלה מעניני כו' מה שנתיישב אצלה כלומר שנתיישב בדעתה והיתה סבורה שהיא מבינה על בוריה ובאמת אינו כן:

460מן הענינים המסופקים הענינים הקשים שהדעת מסופקת בהם קודם התבוננות:

461לפרשם ולבארם פירוש נקרא מה שמפרשים דבר סתום ובאור נקרא הרחבת דבר הנדבר בקצור:

462ומה שאין הסברא כו' שיש דברים בתורה שהם זרים לפי השכל האנושי:

463ותדינם לזכות במה שיהיה מדבריהם אצלך זר לא תתלה הטעות בהם ח"ו רק תאמר רחבה דעתם מדעתי:

464שהכרתך לא הוסיפה כלומר שכבר הייתי בימי הנערות בתכלית ההכרה שלא יתכן עוד להוסיף:

465ולהיות נכרי אצל דעתך זו היא יותר מהשתנות שהאדם מוצא לפעמים שמה שחשב בימי נעורים הוא נכרי וזר אצל הדעת שכעת והוא מתפלא בעצמו על המחשבה ההיא:

466שהוא מסתכל כו' כלומר החכם משים עיניו להתבונן בראשית עניניו כלומר לחקור על הענינים שחשב בתחלת ימיו אם נכונים הם או לא:

467הטוב והרע מנפשו פעולת הטוב והרע שיצאו לאור מנפשו או הדעות הטובות והרעות שצמחו מבינת נפשו בזמן העבר:

468לא יתבאר אליו לפי שאין כונתו בהחזרת פניו להתבונן בהם:

469ששקע בה מאהבת העוה"ז שהניח להיות אהבת העוה"ז שקועים בדעתם:

470ולהגביר תאותיה בעניני עוה"ז על אהבת עוה"ב:

471כאשר תרצה האחת מהן כו' תרצה התי"ו בשו"א והרי"ש בפת"ח:

472בתועלותיו באהבת המועיל וצרכיו בערב:

473תתעלם מהרבה כו' בתקנת הנפש אמר בסתם תתעלם מתקנת נפשך לפי שאפשר לאדם להתעלם בהחלט מתקנות נפשו ח"ו אולם בהפך אפי' חסיד שבחסידים אי אפשר שיתעלם בהחלט מתקנת הגוף:

474יותר מיכלתה לפי דמיונה:

475ותעבור את נתיבתם שתעבור בהפלגה לצאת מנתיבתם ולפרוש יותר:

476פן תשומם תהיה שומם כלומר חסר ונחלש מן הכחות. תשומם התי"ו בחיר"ק:

477בטבעה בים התענוגים מלשון טובע בנהר:

478ואל תנה עולמך גם עולם הזה אל תניח לגמרי:

479יקר מחכמה כו' יקר ל' כובד הסכלות מעט כבד יותר ומכריע כל החכמה והכבוד ומבטל אותה:

480כשהוא עומד במצות המלך שהוא עומד במצות מלך בשר ודם ואינו עובר מצותו מחמת יראתו ועונשו ואינו מרגיש במצות אלהיו:

481מה בין שתי המצות ההפרש שביניהם מצד הפרש המצויה עליהם שבזו הבחינה הם נקראים מצות ויכיר מה בין שני הענינים הצווים מצד עצמן:

482חולשת המצוה לקיים גזירותיו שב"ו אין בכחו להקים גזירותיו במצב חזק שיהיה בטוח בודאי שלא יעבור עליהם שום אחד מהמון עמו בסתר ואין בכחו לעשות שיהיו קיימים לעד לעולם:

483והתאחרו כו' שאף שיודע לו שפלוני עבר מצותו יתכן שיתאחר עונשו לבוא מעת עשות העבירה עד משך זמן שיודע לו ויחקור על אמתותו ויעמידהו בדין:

484וטרדתו בנפשו ממנו כלומר יתכן שטרדת המלך בנפשו כלומר במחשבותיו בעסקיו יטרידוהו ממנו שלא יהיה פנוי לפנות אליו:

485וכבר אמר החכם ירא כו' ירא הרי"ש בקמ"ץ לשון צווי והכוונה שאעפ"כ באמת צריך האדם לירא גם ממלך בשר ודם שנאמר ירא את ה' בני וגם ירא את המלך וזהו ומלך:

486כמה ארך המרותי את דברו כמה ארך זמן שמריתי בו:

487והתמיד סתרו עלי שהוא ית' הסתיר עונשו מלבא עלי:

488קודם שיעכרני כו' שיעכרני בכ"ף כמו שנאמר בעכן יעכרך האלהים היום הזה:

489אין אלהים כל מזמותיו בכל מזמותיו ומחשבותיו לא נמצא שום זכרון דין ועונש המיועד לבא עליו בזה ובבא:

490ויסבול סבל רוצה כו' יסבול במדות סבלנות של אדם שהוא רוצה בדין אלהים ולא בסבלנות של אדם שהוא מתקצף על גזירתו:

491וחכיתי לה' כו' אני מחכה וסובל הסתר פניו יתב' ועם זה אני מקוה לו יתב' שיושיעני שהוא מפרש מלת וחכיתי לשון סבלנות:

492ואל יהיה כמי שנאמר כו' כמי ביו"ד גרסינן:

493לא היינו משבחים לו עמדו בהם לא היינו מיחסים לו שבח על שעמד בהם:

494ברצון ובטוב לבב על דברים הבאים מעצמם כמו הרעב ולקיחת שרה אמר שקבל אותם מרצון שהיה מרוצה בגזירתו יתברך ועל מה שעשה בבחירתו כמו נסיון העקידה שלא יצטרך לומר בהם לשון רצון אחר שנעשה בבחירה אמר לשון טוב לבב ולא כמו מי שעושה דבר בעל כרחו:

495מרדם ומריים עד בעטם בסור מרע ועשה טוב:

496ובסבל הטוב כו' כל מדה טובה כלולה ונראית בסבלנות הטובה ולהיפך הסבלנות הבאה בהכרח ולא ברצון טוב אין עליה שכר ולא מחילת עון ואלו שני חלוקות תמצא לקמן:

497מה בין שני הסבלנים תסתכל ותתבונן מי הם תולדותיהם ואח"ז תתבונן ההפרש שבין תולדות זה לתולדות זה דהיינו שמזה יצמח שכר ומחילת עון ומזה התקצפות והמרה:

498הסבל על עבודת האלהי' לסבול עול עבודתו יתברך אף בדבר יגיעה ותלאה:

499והסבל על המרותו לסבול עינוי מניעת התאוה שהם ח"ו למרות עוני כבודו יתברך כמו המניעה מגזל ועריות ואביזרייהו:

500והסבל על פגעי העולם לסבול הפגעים הבאים עליו:

501על מה שחסר לסבול חסרונו שחסר לו מהצטרכות ההכרחיות או על העדר דבר אהוב לו מן המותרות:

502יכול שתתחייב בו יכול להיות שנתחייבת בו לעונש על עונותיך וימחלו לך על ידו או שיהיה התחלה מן האלהים כו' שמה שבא דרך עונש האדם הוא המתחיל בפעולתה בחטאו שחטא כמ"ש מידכם היתה זאת לכם אולם מה שבא לנסיון הוא יתברך הוא המתחיל:

503על דרך הנסיון והמבחן מה שבא לצרף דעתו ולהכניע לבבו נקרא נסיון ומה שבא להורות לבנו אדם חבתו ואהבתו אותו יתברך נקרא מבחן:

504וירבה בזה כו' ויגדיל גמולך אלו הב' חלוקות נגד החסר והעדר האהוב:

505הוא אמת שהאמת הוא הבא עפ"י משפט אמת:

506ואיננה יוצאה כו' כלומר אין הדבר נמלט משני אלו כי בודאי או שהוא חסד או אמת:

507בענינים האלה כלבך גרסינן:

508יהיה אחרית סבלך טוב בעוה"ז והגמול עליו מבטח בעוה"ב:

509בהעלות על לבך כו' רצונך הטוב כו' והתנחמך בו ובטחונך עליו יורה שאתה רוצה בגזירת האלהים ומתנחם ותולה בכפרה על עון או בוטח על הגמול בעדו:

510חזקו ויאמץ לבבכם ג"כ נגד החסר והעדר האהוב:

511כשישתנה ענינו אז יהיה חושב בנפשו כו' במה שהחזיק עצמו לבעל בטחון בזמן הטוב אינו כלום רק כשישתנה עליו הזמן עתה יחשוד:

512ממה שאינו מפיק רצונו כלומר שלא יצא הדבר כפי רצונו רק הפכי:

513לשנות מענינו הראשון בגודל ורוחב וכדומה:

514לנותן אותו לו למי שנותן לו:

515על מעשהו בו על מה שהנותן עושה בבית ההוא דהיינו ההריסה ולכן אמר בזה לשון אבילות ועל השנוי אמר לשון דאגה:

516אחר שמסר לו כו' כלומר היתכן שיאמר אחר שמסר לו הבית מה לו לשלוח יד בו:

517אחר שהתנדבת כו' שאחר שהתנדבת אין נכון שתחזור בך ואמר על מעשהו על איזה מעשה פרטי ועל הכלליות אמר והנהגתו אותך:

518ואם איננו כו' שאף שלפי הנראה מאותו הדבר אינו טוב לך:

519שתנוח דעתך במה שעבר ותסמוך על הנהגתו להבא:

520כמו שאתה סבור שאתה סבור ששלך הוא ואתה בדעתך משרת לו וכפי האמת משלו נתת לו:

521ואל תראה הצער כו' תראה התי"ו בפת"ח:

522ואם נעלם ממך אף שנעלם ממך מכל מקום האמת כן הוא:

523כמונו עשרה אלפים ובודאי לא היה גוף דוד שוקל או חזק עשרת אלפים פעמים כגוף זולתו ולא היתה מעלתו רק מצד יתרון נפשו:

524אין יפין נאה כו' ונויין מתגנה כלומר לא די שאין היופי נוי להם ואיננו מיפה אותנה כי אפי' אדרבא הם מגנים אותו שאלו היה באשה כשרה היה מקולם:

525להשתדל בתיקונה לשון תכשיט והם במעשים טובים:

526ובהצלתה להצילה מן העונשים:

527על זכותה וקדרותה אם היא זכה או קודרת:

528רוח איש יכלכל מחלהו רוח הוא הנפש כמ"ש והרוח תשוב כלומר כשהנפש היא בשלימותה תכלכל מחלהו תוכל להורותו דרך רפואת מחלת גופו אולם רוח נכאה כלומר כשהנפש בעצמה היא נכאה פירוש שבורה מעונותיה מי ישאנה:

529נצור לבך ולב האדם הוא שכלו:

530המשלים השלשים החשבון המשלים מספר השלשים:

531בתנאי הגרות בתנאי הנו"ן בקמ"ץ והם התנאים שזכר לקמן שצריך הגר לקבל עלעצמו:

532לגרותו בשביל שהוא גר והוא למ"ד הסבה:

533שלא ימרה את פיהו בפועל רע ולא יעבור על מצות בעשה טוב:

534וייחלו הבטיח אותו בגמול והפחיד אותו מן העונש. יחול ל' תקוה כמו יחל ישראל אל ה' כו':

535והזהירו על הנסיעה הזהירו שיהיה מוכן תמיד לנסיעה:

536לנסיעה ולהעתקה נסיעה בבחינת מה שאליו והעתקה בבחינת מה שממנו ונגד שתי החלוקות אמר ולא ירגע ולא תנוח נפשו. ירגע לשון מרגוע:

537והארץ כו' וסיפיה כי גרים ותושבים כו':

538דתי המדינה וחוקיה גר אנכי בארץ כו' כלומר שלפי שאני גר ואינני יודע דתי המדינה לכן ממך אבקש שתורני אותם וז"א אל תסתר ממני מצותיך:

539שיסייעהו ויעזרהו וכיון שיהיו כל הגרים עוזרים זה לזה בודאי יבואו לתועלת כללי ואמר יסייעהו סיוע בהצטרכות ועל הצלה מן הנזק אמר ויעזרהו:

540שימהר ויחיש ימהר בלבו ויחיש בתנועות אבריו:

541שיסבול הרעה ברעת הגוף ויסבול הנזק בנזקי ממון וע"ז פרט שתי לשונות שבר רוח ושפלות נפש:

542גדר ההויה התהות הגולם ממבחר הטפה והרכבה היינו הרכבת האברים אח"כ:

543הנע מהם הם הריאה והדפקים:

544להקל עליך הענין ענין הלידה:

545המגיע אותך אל אחריתך שע"י המזון האדם חי עד שמגיע אל אחריתו:

546ולא פחות ממנו פחות מחרדל:

547האתה בעוה"ז ה' האתה דרך קריאה כמו הלה' תגמלו זאת וענינו כמו הלא:

548רוב אנשיו אם היו רבים מכמות המספר שהם עתה לא היה מועיל זה לך וכן להיפך אם היו מועטים ממספר שעתה לא היה זה מזיק לך:

549הבודד לשון בדד בלא מצות:

550התיחד אחי תעבדנו אותו לבדו כמו שהוא לבדו ברא אותך כו':

551תורתו וספרו על תורה שבכתב ושעל פה:

552ויחל אל גמולו כמו יחל ישראל לשון צווי:

553ופחד מעונשו הפ"א בשו"א והחי"ת בקמ"ץ:

554על נפשך מוסב על מלת וקבל:

555ותתן הדין מעצמך כו' כשתודה בעצמך שנשתבשת בהם עד הנה:

556יבקע לך ויקיף כו' על דרך אז יבקע כשחר אורך וע"ש זה נאמר ובוקע חלוני רקיע הנאמר על אור השמש ועל הרקיע המקיף נאמר יזהירו כזוהר הרקיע:

557כפלים רבים מוסב על מלת נושא:

558להעיר ולהורות ולזה מסוגל הקיצור כמה שאמרו לעולם ישנה אדם כו':

559בעת שתשנה אותם שתחזור עליהם:

560והיה מתישר בעצמך ומישר את אחרים:

561והמשכילים כו' לשון מפעיל שמלמדים שכל לזולתם וסיפיה ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד: