פת לחם, שער ראשון - שער ייחוד ב

1בדברי אנשי היחוד האנשים השייכים לאמונת היחוד הם עם בני ישראל המיחדים שמו ית':

2הרגילו בה הרבה בלשונם ובמלותם שהם מורגלים בו בשני מיני הרגל הא' מצד אבר הלשון בעצמו שהורגל להזכירו וההרגל נעשה טבע עד שמתנועע מעצמו לכך אף בלי שום לב לדבר וזה מאמר חז"ל למד לשונך לומר איני יודע כלומר הרגל לשונך במלות אלו עד שתהיה בטוח שמעצמו ישיב כן לכל שואל וכאלו הוא נעשה בטבע ולא בבחירתך ותרויח בזה שלא ייוחס לך בזה שם שקרן אע"פ שבאמת הוא דבר שקר לומר על הידוע לו איני יודע אמנם אתה תהיה נקי כי לא לך תיוחס הפעולה אחר שהיא נעשית בטבע ולא בבחירתך ויש הרגל בדבור שהוא מיוחס אל מלות איזה נוסח שבכל פעם שבא הנוסח ההוא בפיו שטח הנוסח ושלוחו גורר המלות ההם אחריו כמו שאמרו חז"ל (ברכות) אבל אמר למען ירבו ימיכם שטפא דלישנא נקטיה:

3עד ששבה אצלם ממלות התימה כו' כ"כ הורגלה אצלם ההשתמשות במלת היחוד עד שנהייתה אצלם תשמיש לענין תמיהא אם בהפלגת טוב או בהפלגת רע ח"ו שכן דרך בני האדם שכשרואין או שומעין דבר טוב שהוא בהפלגה גדולה כמו איזו חכמה מופלגת אצל איש אחד או גבורה מופלגת או עושר מופלג יאמרו זה לזה בסיפורי דבריהם ושיחותם בורא יחיד כמה חכם הוא פלוני או כמה גבור או עשיר הוא שכן טבע בני אדם ליחס דבר היוצא מן הטבע לפי דעתם אל הבורא ית' אף ע"פ שגם הטבע הוא מעשו ידיו ית' וגם בדברי הנביאים נמצא סגנון זה כמו הררי אל וכן עיר גדולה לאלהים ובמליצה זו עצמה משתמשים גם בהפלגת איזה רעה ח"ו כמו חולה גדול ביסורים מכאיבים ר"ל או הפסד גדול בקניני האדם כמו שריפה גדולה ח"ו:

4בחרדתם לצרה גדולה כאשר לבם חרד מפחד פתאום בבא ח"ו עליהם איזה צרה גדולה אומרים בורא יחיד מה זה היה לנו ובזה מראים שהיא גדולה ושענינה מופלג מן הטבע בעיניהם ובתחלה זכר שהם משתמשים בה להזכירה על התימה על הפלגה בטוב או רע של זולתו שאינו נוגע להם ואין שייך בזה חרדה רק תימא בדרך שיח ובכאן דבר בחרדת לבם על ענין עצמן ולכן לא הזכיר בכאן צד הטוב שאין דרך ב"א להפליג טובת עצמן:

5מפני הסכלות והעצלות שמי שאינו נותן לב להתבונן ולהשיג דבר הנצרך והמועיל הוא אם מפני סכלותו במעלות השגת הדבר ההוא וצרכו ותועלתו וזו היא הסבה לביטול תלמוד תורה בעו"ה לפי שאין בני אדם מכירים מעלת השגתה וכמה צרכיה ותועלתה גדולות או מפני עצלותו שאינו רוצה ליגע עצמו ולהטריד לבו ורעיונו:

6כי לבותם ריקים מאמתתו שאינם מחשבים אז בלבבם שיחודו חלוק משאר כל האחדים שרק יחודו הוא אמתי ולא זו אף זו שמצפוניהם נעורים אז בכלל מציור ענין האחדות ורק מלה בלשונם בלי ציור כלל ועיקר ואמר בהבנת אמיתתו לשון ריק שצודק לומר גם על דבר שהוא ריק מעיקרו ולא נתמלא מעולם שהבנת האמתות לא היתה בם עדיין כלל ועיקר אמנם ציור האחדות במחשבתם אי אפשר שלא היתה איזו פעמים במחשבתם עד הנה רק שהוסח מדעתם אמר לשון ניעור כדבר שהיה נתון בכלי וננער ממנו:

7בלשונם ובמליהם כבר פירשתי:

8ויחשבוהו בלבבם כו' שאחר שהם חושבים בלבם שהוא ית' חי וחכם וגבור וכדומה לזה בשאר תארים שאנו מתארים אותו ית' ומדמה בלבו ענין אלו התארים כמו באדם שהוא חי בחיים שבו וחכם בקנין החכמה שבו וגבור בכח אשר בו א"כ לפי דמיונם הוא ח"ו יותר מאחד שהרי לפנינו הוא וחכמתו וכחו וחייו כמו שיתבאר עוד לקמן:

9וידמוהו במצפונם כו' זה נאמר לענין הדמות והתואר שמציירין אותו כביכול בדמות ותואר כשאר האחדים שהם בעלי דמות ותואר וע"ז אמר וידמוהו לשון דמות:

10ויספרו אותו כו' בסיפורם ושיחותם זה לזה מספרים אותו במדות שאינם נאותים והגונים לפי אמתות אחדותו כמו הנשים והמון עם הארץ שמזכירים בו אהבה ושנאה וכעס בדמיון גם כפי הנמצא בבני אדם:

11בעבור שאינם מבינים כו' אלא הסגולה רק האנשי' יחידי סגולה שבאנשי היחוד כלומר מבעלי אמונת היחוד הם יודעים מהו אחד אמת ואחד עובר וכל זולתם אין להם ידיעה בזה:

12ענין הבורא והנברא החלוק שבין הבורא ית' לנבראיו מצד שהוא הבורא והם נבראים ומחודשים:

13וחוקי האחד האמת התנאים והאופנים הנתונים לחוק שעליהם יאמר על האחד שהוא אמת ובלתם לא יאמר עליו שהוא אמת:

14ומה שהוא מתבודד בו באיזה ענינים האחד האמת מתבודד כלומר גדור ומובדל משאר האחדים:

15עילת העילות ותחלת ההתחלות נכבדות דבר בו ית' בב' בחינות אם מצד היותו סבה לכל הסבות ואם מצד היותו תחלה בזמן לכל הנמצאים:

16נביא הדור בטבעו שהנביא מרגיש בעצמו ידיעת הבורא ית' בהשגת הנבואה בלי שום מופת ומחקר רק כהרגשותינו המוחשים שהיא טבעית אצלנו העין מרגיש בטבעו הראות והאוזן השמע:

17במה שקנהו מן החכמה על ידי חכמתו הוא משיג אמתת יחודו ע"פ ראיות ומופתים:

18שאינם מבינים נמצא כו' שכל שהם מעלים בציורם איוה דבר שיהיה בגדר המציאות לא יצוייר אצלם רק במהות מורכב ולא ביחוד פשוט:

19ויתרון הכרתם מוסב על מלת כפי כלומר וכפי יתרון הכרתם:

20אשר איננו יודע כו' ואין אמתתה כו' איננו יודע ענינה בשלימות וגם הקצת שהוא מבין איננה קבועה בלבו לזכור אותה תמיד:

21מצד שכלו ותבונתו במלת שכלו כוון על המושכלות הקרובות לדעת האדם ועל הרחוקות שצריך להתבונן ולהעמיק בהם אמר ותבונתו:

22שם כל אחד ששם כל אחד וכו':

23עד שהגיעו כלומר ענין המשכם זה אחר זה ושימת ידם הולך מן המאוחר אל קודמו בכולם עד שמגיע אל הפקח אשר בראש וכו':

24שאם יפשע כו' ויתעלם מהם אם יפשע בזדון להרע או יתעלם מצד עצלותו:

25או אם יכשל כו' אם יכשל עוד אחד אחוז מן כל האחוזים:

26או יקרהו מקרה על המכשולות המושמות ומונחות בדרך מקודם כמו אבנים או קוצים וברקנים אמר אם יכשל ועל איזה מקרה שתתחדש עליו כמו שישיגהו חץ מרובה קשת או שיפול באפס אונים מן הרעב או הצמא או מקור וחום אמר או יקרהו מקרה:

27בגומץ הוא ג"כ מין בור כמו חופר גומץ בו יפול (קהלת י׳:ח׳):

28או שיבשלו כו' כלומר או שלא יהיה גדול כ"כ שיספיק להפילם עכ"פ יספיק למנוע הליכתם:

29שלא יבא לידי שיתוף הוא היפך היחוד:

30דברי המשני' מאמיני השניות כלומר השתוף ואמר דברי המשני' וטענתם דברי ראיותיהם על אמונת השתוף וטענותיהם כלומר מה שהם טוענים ומשיבים קושיות על אמונת היחוד כמו הפוקר שהיה בימי שבור מלכא שהיה נקרא מאני וע"ש נקראו אחריו כל הפוקרים באלהות מינים המובא בעקידה ובשאר ספרים שמפעולות הטובות ופעולות הרעות הנמצאות בעולם הביא ראיה שיש שני בוראים פועל טוב ופועל רע תפחנה עצמותיו:

31מבלי דעת ענין כו' שהוא מחשב בלבו היחוד אבל אינו יודע ההפרש שבין אחד האמת לאחד העובר ואחר שאיננו מתבונן בהפרש זה נמצא שאיננו יודע אמתות ענין היחוד:

32אותו הצד ואותו הפאה ד"מ שהוא יודע שהעיר הוא בצד מזרחו של עולם וז"א אותו הצד ובאמרו אותה הפאה כוון שלכל צד יש שתי פאות כמו למזרח יש מזרחית דרומית ומזרחית צפונית וזה יודע גם הפאה ואעפ"כ וכו':

33עמל הכסילים כו' קרא אותו כסיל על שלא דרש וחקר קודם לכתו באיזה דרך ילך והוא היפך החכם שהוא הרואה את הנולד ועיניו בראשו של דבר להתבונן מקודם בכל דבר: