פת לחם, שער שני - שער הבחינה ג

1העיון בפנות העולם יסודות העולם כמו היתה לראש פנה ומי ירה אבן פנתה והם ארבע יסודות ארמ"ע כפי דעת החוקרים הקדמונים מישראל ומחכמי האומות וכן דעת רוב חוקרי זמנינו זולת קצת חדשים מקרוב באו ובטלה דעתם אחר שכן נמצא בספר יצירה ובזוהר:

2ותולדותיהם הם כל הנמצאים שבעולם השפל שכולם מורכבים מהם:

3ובתכונת חלקי כל מורכב כמו ד"מ באילן יש שורש וגזע וענפים ועלין ופרי ולכל אחד מהם תכונה מיוחדת עד שגם פרי אחד נחלק לכמה כחות כידוע לחוקרים וכבר אמרו באתרוג הנקרא ציטרונ"י שהספוג הפנימי הוא קר והקליפה החיצונה היא חמה והקליפה הלבנה היא ממוצעת וכן באיברי הבע"ח עד שאמרו אבר מחזיק אבר:

4ואופני הועלתו של כל מורכב כלומר איזה תועלת מגיע ממנו לאדם:

5וסימני החכמה בבריאתו ובמתכונתו כו' הכונה במלת בבריאתו על תחלת הויתו ביצירה כמו בב"ח זה הרה וילד וזה מטיל ביצים ובצמחים זה צומח מעצמו וזה ע"י זרע אשר יזרע וכהנה יש חילוקים ביצירת הברואים רבו מאד:

6ובמתכונתו ערך פרטי הרכבתו באבריו וכחותיו:

7ודמותו הכונה בכאן על תארו:

8ועילתו המשלימה כו' התכלית דהיינו התועלת המגיע ממנו בעולם שהתכלית הוא סבת בריאתו וצאתו אל היש וז"א אשר לה נברא ואמר עילתו המשלימה שלצורך התכלית ההוא הוא נברא שלם כלול מכל פרטיו ומשוכלל ומושם במתכונתו אשר הוא נמצא כעת:

9והדרת רודנית העוה"ז הרוחנית הנמצא בעולם כמה הוא הדור ומפואר והכונה על הנפשות הדברות וההיולית והמרגשת והצומחת וצורת היסודות:

10ועלוליו ומעולליו העלולים והמעוללים אותם כלומר המסובבים וסבותיהם שכל ברואי העולם הם בהשתלשלות אחת בדרך עילה ועלול וצריך להתבונן בקשר השתלשלותם ולהתבונן בכל עלול מי הוא עילתו:

11ותקנתו התמימה כו' הוא דוגמת מה שאמר למעלה ועילתו המשלימה שם דבר בפרטי הנמצאים ובכאן דברו על התכלית מכלל העולם דהיינו ידיעת הבורא יתברך ועבודתו שלתכלית זה הותקן בכללו ושלמותו ולזה קראו תקנתו התמימה כלו' הכוללות זולת תקון פרטי חלקיו כ"א בבחינת עצמו:

12ולדעת רוחניות העוה"ז וגשמותו כו' אף שכבר אמר למעלה והדעת רוחנית העוה"ז שם דיבר בבחינה ברוחניות לבדו בהידורו כמה הוא הדור ומפואר כנ"ל וכאן התחיל לדבר בבחינת פרטיה הענינים ההפכים ולזה חוזר ומתחיל כאן במלת ולדעת והתחיל מהרוחניות והגשמיות הנמצאים בעולם וצריך להתבונן בצורך שניהם בעולם עם הפכיותם ופורט והולך שאר דברים ההפכים כמו שנבאר אי"ה אחת לאחת ואפשר להמליץ על זה כונת הפסוק בורא קצות הארץ כלומר ההפכים שהם נקראים קצוות לפי שבין שני הפכים ומצא לעולם ממוצע כידוע:

13ומדברו ודוממו היינו האדם הוא מדברו וכל זוגתו הם דוממים בלתי מדברים:

14ונדו ונעו הדברים הנחים בטבעם והנעים בטבעם ד"מ כדור הארץ ושאר היסודות הם נחים בטבעם בזולת מכריח וכדורי השמים הם מתנועעים ומסבבים בטבעם וכן ימצאו באברי האדם שהוא עולם קטן הדם והריאה נעים ושאר אבריו נחים:

15וקפאיו וצמחיו קפאיו הם הדברים הקפואים בטבעם ונקרשים כמו מיני המתכות והאבנים המתהוים בבטן הארץ והקופא והצומח הם ג"כ הפכים שהרי התהוות הקופא ע"י קיבוץ חלקים המפוזרים בתחלה והיא תנועה מן הסביב אל האמצע ומהות הצומח הוא היפוך זה שהוא התפשטות העצם ע"י כח הנפש הצומחת מן האמצע אל הסביב:

16ועליונו ותחתונו הוא ההיפך מצד המקום שצבא השמים הם בעליונו של עולם והברואים השפלים בתחתונו ובד' יסודות האש והרוח הם למעלה בחלל העולם והמים והעפר הם למטה:

17הרכיבו הרכבה נכונה שמה שהרכיבו מפרטי ברואים האלה דוקא הוא הנכון לקיומו ולתכליתו:

18וסדרו סדור מתוקן הן בסדר השתלשלות נבראיו בעילה ועלול והן בסדר מקום כ"א מהם כ"ז הוסדר על התיקון היותר נאות:

19וחלק אותו חלק מבואר בסוגיהם ומיניהם גם בשטח כדור הארץ נמצא בדברי חז"ל העולם שליש יבשה ושליש ים ושליש מדבר וכדומה לזה:

20ושמחו רומז אליו ומורה עליו כאשר תורה כו' הנה מלת רמז הונחה על הוראה סתומה כללית בלתי מבארת פרטי הדבר ההוא והוא דוגמת קריצת עין כמד"א קורץ בעיניו ובמלת מורה כוון על הוראה גלויה מבארת הדבר בפרטיו והנה בבחינת השטחות במציאת כלל העולם ובהשקפה הראשונה עליו מיד יורה על מציאות בורא שהמציאו כי לא יעשה הדבר את עצמו כמ"ש בשער היחוד כאשר יורה מציאת המלאכה על מציאת עושה שעשה אותה אך היא הוראה סתומה מכונת ברמז להיותה בלתי מבארת רצונו ית' וחכמתו ויכלתו אמנם ההתבוננות הרב בפרטי ברואיו וקשרם יורה לנו הוראה גלויה מבוארת על רצונו וחכמתו ויכלתו לעשות בו כחפצו כאשר יורה מציאת הבנין על מציאת בונהו שיורה בוודאי עם זה רצונו וחכמתו ויכלתו של הבונה משא"כ שם פעולה סתמית כנ"ל וז"א כאשר תורה המלאכה וכו' נגד הרמז שזכר והבנין וכו' על ההוראה הגלויה והבן:

21נמזגו ונתערבו מלת מזיגה הונחה על התחבר לח בלח כמים ביין ובתחלה אין שם זולת התחברות וקצת התלכדות זה בזה ועדיין ניכר קצת מכ"א בפני עצמו עד שבהמשך קצת זמן וכ"ש ע"י כח ההטעה מתערבים תכלית העירוב ההתמזגות עד שאין חלק ונקודה ממנה שלא והיו שניהם בו:

22קצתם מעמיד את קצתם שהרוחניות והגשמיות הם כשתי קצוות והאחד מעמיד את חבירו וזה שמסיים כנפש וכגוף בחיים פירוש כמו הנפש והגוף בבעלי חיים שהנפש מעמדת את הגוף בקיומו שהרי מיד בסור ממנו הנפש הוא כלה ובלה וגם הגוף מחזיק את הנפש שהנפש הבהמית שבבעלי חיים בסורה מהגוף היא נעדרת ובטלה וכן הנפש הצומחת בצמחים ובנפש הדברית נאמר כן בבחינת המצאה בעולם הזה שמיד בשורה מגוף האדם היא שבה למקומה לעולם העליון:

23מבוארים וגלוים מבוארים בשכל וגלוים לחוש:

24כתנועת גלגל השמש כונתו בכאן על גרם השמש בעצמו וכן נקרא בפי חז"ל באמרם מכהה גלגל חמה ואין כוונתו על הגלגל שהשמש קבוע בו שהרי בין ביום בין בלילה הוא בכליו סביב כדור הארץ וגם אין הגלגל מאיר כלל:

25ממעל לארץ ביום להאיר פאת הישוב המחבר נמשך לדעת הקדמונים שהיו סבורים שהישוב הוא רק בשטח חצי כדור הארץ שהוא עליון לנו וחצי כדור השני שהוא תחתון לנו הוא שקוע במים אמנם זה יותר משלש מאות שנה נגלה ונודע שגם שטח הכדור הנגדי לשטח שלנו הוא מיושב הרבה ואין בשני השטחים עליון ותחתון כי העליון לזה הוא תחתון לזה והנה כמו שהדבר הזה הוא מושכל ראשון למבין כן הוא רחוק בתכלית מדעת מי שלא נסה בכמו אלה ונמשך אחר הדמיון ומכנה אותו בשם שכל וכבר הפליא והגדיל הרב המורה הלעג בדבר זה על אנשים כאלה ועם שהוא ז"ל היה משל כת הקודמין ולא נודע עדיין בימיו מישוב השטח השני אמנם הוא דבר שם בישוב תחת הקוטבים וסמוך להם והכל ענין אחד:

26מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית הרי שנראה בזה סימן החכמה:

27אשר לא ידע קשרם כו' אינו יודע איך הנמצאים קשורים בהם. כלומר איך קיומם ותקונם קשור ותלוי בהם ונמצא שהם בקשר אחד עמהם:

28המשכיל המבין המשכיל הוא תאר והמבין הוא פועל:

29כמות בשר ודם גרסינן כלומר כמו המות הקורה לכל בשר ודם אין נעדר ממנו ובאמת יש בו תקנת העולם כמו שאמרו חז"ל בפסוק וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ואמרו הנה טוב זה המות וכבר נכבדות מדובר בזה המאמר במפרשי תורתנו וביותר במהר"מ אלשיך ז"ל בכמה מקומות וזה שמסיים הכולל כל בשר כוון בזה לדברי החוקרים באמרם המקרה לא יתמיד ואחרי רואנו שהמות הוא כולל כל בשר באין הנמנע ע"כ צריך להיות שהוא ענין עצמי להם וא"כ הוא מכוון אצלו ית' בכונת הבריאה והוא דבר החכם ויום המות מיום הולדו ואחר שהוא פועל מיוחס אליו ית' בוודאי בשם טוב יקרא כי חס מלהזכיר וליחס אליו פועל רע ח"ו והבן זה ובמקצת ספרים כתוב כמות יושרם והוא טעות המעתיקים:

30נראים מצד כו' קצת תועלת מהם גלוי ונראה לכל ועיקר תועלתם הוא כמוס ונעלם בהשקפה הראשונה:

31שהתישב בהם וידקדק עליהם שתתיישב דעתו בהם וידקדק בפרטי חלקיהם:

32עניני השנה הם זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ואורך הימים והלילות:

33והחכם המבין החכם המתבונן ישים לב לדעת רוחניותו ודקותו במלת דקותו כוון לדברים הגשמים הדקים שהם כמו ממוצעים בין רוחני וגשמי כמו בחלל העולם. אור השמש והכוכבים וגם באדם נמצא בגידו איד דק ידוע לרופאים ואינו נרגש לשום חוש וכדומה לזה:

34וישימם כסולם כו' ישים אותם כסולם לעלות על ידם בחקירות עיוניות למעלה למעלה ויהיה התכלית מכל זה שישיג גדולת הבורא ית' ורוממותו וידבק בעבודתו ויהיה כמות דבקותו כפי כמות ציור גדלו ורוממותו בלבו וכפי כמות הכרתו סימני טובותיו שהוא יתברך מטיב לבריותיו:

35וחנותו לשון חנינה כמו השכח חנות אל (תהילים ע״ז:י׳) והוא בבחינה שהטובות הם רק חנינה מאתו ית' ולא בגמול כמו שמבאר והולך:

36ואת אשר חננו כו' כלומר שבתחלה יתבונן טובותיו אל כל מעשיו בכלל ואח"כ יתבונן בחנינות אשר חנן אותו בפרט:

37ואת אשר נשאו במדרגתו:

38מבלי מעשה שקדם לו ולא כו' שלא קדם לאדם שום מעשה ולא מדה טובה שנוכל לומר שהוא ית' נתחייב לו בעבורם בגמול טוב שהרי טובותיו ית' התחילו בתחלת יצירתו ומה שפרט מעשה ומדה יתירה היינו נגד הטובות ונגד ההתנשאות שזכר שכנגד הטובות אמר בלי שום מעשה ונגד ההתנשאות אמר ולא מדה יתירה כי ממשפט השכל לגדל ולנשא לבעל מדה חמורה ואמר במדה לשון התחלה לפי שהמדה טובה הוא קנין דבוק בנפש מאז התחיל להתנהג בה ועיקר יתרון האדם בה היא התחלה משא"כ מעשה והבן:

39הנאת גופו ותיקון ענינו על אהבת הערב אמר הנאות גופו בדבר הנהנה לשעתו ועל אהבת המועיל אמר ותיקון עניניו:

40כפי הצורך והסיפוק הצורך בערב והסיפוק במועיל:

41יעזוב מותרי העולם בערב ומשכיותיו במועיל:

42לאחריתו היינו עת פקודתו כמאמר חז"ל על זאת יתפלל וכו' לעת מצא זה יום המיתה וח"א זו קבורה ואמרו עד זבולא בתרייתא וכו':

43ולאשר הוא הולך אליו היינו עולם הבא לאחר המות:

44ויחשוב העולם וקניניו צדה מגעת כו' מלת ויחשוב הוא לשון חשיבות ולא לשון מחשבה כלומר שיהא העוה"ז וקנינו חשוב בעיניו לצדה שהוא רק הכנה להגיע אותו ליום מועדו ולאחריתו והם ג"כ שתי בחינות האחד שע"י סיפוק האדם בצרכיו מן העולם הוא חי ימי חלדו החרוצים לו עד שמגיע ליום מועדו הוא יום המות הקצוב לכל אחד מלידתו ולזה נקרא יום מועד. כלומר יום מיועד לו כמ"ש ובית מועד לכל חי והרי האדם צריך לשמור חייו זמן המשוער לו ברצון הבורא וז"א שקנין העולם הוא צדה להגיע האדם ליום המיועד לו למות שלא ימות קודם לזה ובמלת לאחריתו כוון על בחינה השניה שטוב האחרית דהיינו שכר העולם הבא הוא מישג לאדם ע"י העולם הזה וקניניו:

45ויקח ממנו כלומר שלא יקח מן העולם בקיחה עצמית רק מה שילך עמו בנסיעתו מן העוה"ז כמד"א והלך לפניך צדקך וז"א ויקח ממנו היינו פעולת כשרון ומעשה הצדקה שהיא קיחה עצמית כמד"א חכם לב יקח מצות:

46והסכל בדרכי העולם דרך הנהגתו ית' בעולם או שמסכל דרכו באיזה דרך ילך:

47יחשבהו בית עולמים ומכון שבתו בית עולמים בבחינת שכחת המות ולכן הוא נחשב בעיניו לישיבת קבע ומכון שבתו וז"א ומשתדל בו בכל יכלתו ואח"ז פרט בו ב' בחינות האחד מחשבה שבלב וע"ז אמר וישים כל לבבו אליו והב' פעולה באברים וע"ז אמר וכל עמלו:

48ואיננו שוער כו' אינו משער בדעתו:

49כי עמלו ומותר קבוצו כו' פרט שני מיני גנות הנמצאים בעסק האדם העמל והיגיעה היתירה שאף בצרכים ההכרחים היא מגונה ואך למותר כי מה שנקצב לו מן השמים לא יחסר לו גם אם יתנהל לאט לרגל המלאכה בכל מעשה ידיך אשר תעשה נאמר ולא אשר תעמול וגנות השני קיבוץ המותר על צורכו:

50בחייו ואחרי מותו כלומר אם בחייו ואם לאחר מותו:

51והתעלם כלומר ורק זה כל פרי עסקו שע"י כן התעלם מענין אחריתו ונמצא קרח מכאן וקרח מכאן:

52ומה נדמו בזה כו' מה מאוד גדול הדמיון בהפרש האמור בין המשכילים ובין הסכלים לשני אחים:

53שצריכה לעבדה שדה בורה שצריך לעבוד בה עבודת קרקע ואז תוציא פרי תבואה:

54ולא היה להם כו' שלא היה להם זולת הקרקע ההוא שום דבר ממה להתפרנס לשעה עד שתעשה אדמתם פרי:

55דעתן בעל דעה:

56והשני הפכו סכל ועצל:

57מעסוק בפרנסתו ומהגיע כו' שלא יהיה פנוי לעסוק באיזה פרנסה להשיג ע"י טרפו הנצרך לו כעת וימות ברעב:

58והשתכר השכיר א"ע:

59כדי שיהיה בחי"ת גרסינן:

60בהשתדלות והריצות השתדלות הוא ההתבוננות בדעת לסבב סבות להשיג הדבר וזריזות היא תניעה באברים כפי היכולת היפך העצלות:

61וכשהיה נותר כו' שקימץ מעט מעט בהוצאותיו יום יום עד שנותר לו כדי מזון יום אחד:

62ולא סר לעשות כן מלעשות כן:

63עת פירותיה בשדה האילן וזמן תבואתה בשדה הלבן:

64קבצם לגורן אחד בשדה ואספם אח"כ אל ביתו כמד"א באספך את מעשיך מן השדה:

65כרצונו שבשנה ראשונה לא היה יכול לעבוד בה עבודה תמה כרצונו לפי שלא היה פנוי כנ"ל:

66והותירה לו כו' שעשתה כ"כ פירות עד שנותר לו ממזונו כ"כ שהספיק לו מחיר מכירתם לקנות עוד קרקע:

67ולא היה מותיר כלום שלא רצה לצמצם מזונו:

68וכשהיה נשאר כו' אם נשאר במקרה:

69יום מנוחה ובטלה ושעשוע פרט שלשה מיני גלות קשים זה מזה האחד מי שהוא קץ ביגיעה רבה ובמעט יגיעה הוא חפץ לנוח באין מבין שאדם לעמל יולד ולפי גודל התכלית תגדל יגיעת השגתו כמ"ש וירא מנוחה כי וכו' ויט שכמו לסבול (בראשית מט) ומגונה מזה אדם עצל אוהב הבטלה בהחלט ואינו חפץ בשום עסק כמ"ש טמן עצל ידו וכו' (משלי יט) ורעה חולה משניהם יש אדם שהוא מואס הבטלה וזריז בתנועותיו אמנם כל עסקו בדברי הוללות וסכלות כמו שחוק הקוביאות ודומיהן וז"א יום מנוחה ובטלה וכו' שלפעמים עשה לעצמו היום ההוא יום מנוחה לנוח בו מהרגשת היגיעה מעסק הימים הקודמים ולפעמים אף שלא הרגיש בגופו שום יגיעה חפץ בבטלה ולפעמים עשה אותו יום שעשוע להשתעשע בו בעסקי הבל:

70אשר היה נפטר כו' דהיינו לעת ערב שזכר במנהג הדעתן:

71שממה ולא הצמיחה דבר שממה מעבודה אשר לא עובד בה ולכן לא הצמיחה דבר:

72ונשא השטפון כו' שטף המים הבאה בפרצות הגדר שהגדר היה אצלם של אבנים כמו שפי' רש"י בפסוק גדר מזה וגדר מזה דבלעם וכשהוא שלם הוא מגין מן השטף:

73על שדה איש עצל כו' אמר בשדה עצל ובכרם חסר לב לפי שיש בעבודת השדה יגיעה יתירה כמו חרישה וזריעה וניכוש והנמנע מהם הוא לסבת עצלותו משא"כ בעבודת הכרם שהיא יגיעה קלה ולא ימנע ממנה זולת מי שהוא חסר לב בהחלט שאינו פונה לשום דבר התועלת:

74כדי הצורך והסיפוק הצורך בערך והסיפוק במועיל:

75ואחזה אנכי כו' כלומר ראיתי רוע הנהגתי ושמתי לב להתבונן מה תעלה בסופו עד שאח"כ באמת ראיתי רוע אחריתו ולקחתי מושר לעצמי להזהר מדרכו והפסוק מבואר: