פתח עינים על משנה פאה ד:יא

1ר"מ אומר הכל לעניים שספק לקט לקט. כתבו התוס' פרק הזרוע דף דק"ל סוף ע"א דגם רבנן מודו דספק לקט לקט אלא דסברי רבנן דתחתונים ודאי נמלים כנסום ע"ש והרדב"ז בביאורו להרמב"ם פ"ד כתב דממשנתנו משמע דהא דקתני ספק לקט לקט לר"מ דוקא היא ע"ש ואין הוכחה כלל מלשון המשנה ואדרבא יותר נראה דהא דספק לקט הוא מוסכם אלא דרבנן סברי דליכא ספק בתחתונים ור"מ מספקא ליה. דאי לאו הכי אלא דרבנן סברי דתחתונים ספק וספיקא לקולא והוו לבעל הבית ור"מ סבר דספק לקט לקט. הכי הול"ל והתחתונים לבעל הבית ור"מ אומר ספק לקט לקט. ותו דבת"כ וספרי ותוספתא שנינו סתם ספק לקט לקט ומסתברא לפרש משנתנו הכי דכ"ע מודו דס' לקט לקט וכן העלה הרב פרי חדש בנימוקיו על הרמב"ם:

2ודע דבסוגיין פ' הזרוע התם מוכח דספק לקט ממונא הוא ולקולא אלא דקמה בחזקת חיובה קיימא ומהכא הקשה הר"ן בנדרים דף ז' ע"א על הרמב"ן והרשב"א דכתבו דיד לצדקה ופאה לחומרא דהוו ספק דאסורא ע"ש באורך וראיתי להרדב"ז בתשובות חדשות הנדפסות בפירדא סי' תכ"ו שכתב וז"ל ואע"ג דהוכיח הר"ן דספיקא דממון עניים לא מקרי ספק אסורא אלא ספקא דממונא ולקולא מ"מ אפשר לומר דאע"ג דיש יד לפאה ולצדקה משום דאסורא נינהו היינו לענין שיחול עלייהו שם פאה או שם צדקה ולא יהנה בו אבל אם באו עניים להוציא ממנו יאמר להם הביאו ראיה דיד צדקה כצדקה וטולו והיינו דספק ממון עניים לא מקרי ספק אסורא לענין להוציא ממנו בעל כרחו עכ"ל:

3ומה שתפס בדעת הר"ן דיד לצדקה ספקא דממונא לקולא ק"ק דלכאורה ממ"ש הר"ן בפירושו להרי"ף פ"ק דקדושין בשילהי שמעתא דכל הנעשה דמים משמע דהר"ן מסכים הולך למאי דפסקו הראשונים כאת"ל דיש יד לצדקה וכפ"ז מוכרח דמ"ש הר"ן בנדרים דאין יד היינו לפאה:

4והנה בהוכחת הר"ן מפ' הזרוע להקשות על הרמב"ן והרשב"א שקלי וטרו טובא האחרונים ואני בעניי עמדתי קצת על ענין זה בספר הקטן ברכי יוסף י"ד סימן רנ"ח אות ג' ע"ש ובהשמטות אשר בסוף ודוק: