פרישה, חושן משפט קז:ב
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 107:2
Open in the reader →1בד"א שהניח כו' עד שמצות כיבוד כו' כל' רבינו וטעמו כ"כ התוס' שם פ' הכותב ודלא כרש"י שכתב פ' מי שהיה נשוי דבהניח להן מטלטלין אינה אלא מצוה דרבנן בעלמא ומש"ר שאז נשתעבדו אלו הנכסים ר"ל שהמלוה סמך דעתו עליהן בשעת הלואה וממילא נשתעבדו לו וכאילו לא נפלו לפני יתמי כלל. ומש"ה כופין את היתומים לשלם מהן כשבאין לעכב. אבל אמטלטלין של אביהן הלוה לא סמכה דעתיה דמלוה מתחילה כיון שיכול להבריחן הלכך אין כופין: ומש"ר דבלא הניח להן אביהן כלום דאפילו מצוה ליכא בהג"א פרק הכותב תלה הדבר בפלוגתא דפ"ק דקידושין אם אדם מחוייב לכבד אביו משלו או לא: