פרישה, חושן משפט קח:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 108:1
Open in the reader →1כיון שכופין היתומים כו' ר"ל כמ"ש בסי' שלפני זה דכופין: והוא שהודה אביהן לפני מותו כו' בפ' שום היתומים ובפ' ג"פ דף קע"ד אמרי' דאין נזקקים לנכסי יתומים קטנים מ"ט א"ר פפא פריעת ב"ח מצוה ויתומים לאו בני מיעבד מצוה נינהו רב הונא בריה דרב יהושע אמר אימר צררי אתפסיה מאי בינייהו א"ב כשחייב מודה א"נ שמתיה ומת בשמתיה דלרב פפא גם בזה אין נזקקין דלא בני מיעבד מצוה נינהו ולרב הונא כיון דליכא למיחש בהני לצררי נזקקין והלכתא כוותיה דר"ה וז"ל רשב"ם שם רב הונא אמר יתומים בני מיעבד מצוה נינהו כדאמר בפ' שום היתומים יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקייהו. אלא דחיישינן דצררי אתפסיה למלוה כו' דמוכח ע"ש ומבואר כך דבמלוה ע"פ אפילו מיתומים גדולים אינו גובה דאנן טענינן אפילו לגדולים כל מאי דאבוהון הוה מצי למטען ורב פפא דאמר פריעת ב"ח מצוה לא אמר אלא כשהחוב מבורר וידוע ואז מגבי מגדולים ורבינו נמי דהתחיל וכתב כיון שכופין היתומים וכו' גם מגדולים איירי וסיים וכתב דדוקא בג' דרכים כופין במלוה ודוקא בהוציא עליהן מלוה בשטר חילק אח"כ בס"ה בין גדולים לקטנים ע"ש וה"ט דבמלוה בשטר אין לומר שפרע כ"א שלקח שובר והו"ל גדולים לחפש אחריו ולהראותו משא"כ בקטן וק"ל וכתב הרמב"ם פי"א ממלוה והרא"ש דה"ה מת בתוך זמנו דגם בו ליכא למיחש לצררי והגמרא נקיט הני וה"ה למה שהוא כוותייהו וכן היא דעת רבינו וסימן לשלשתן. תנ"ה. תוך זמנו. נידוהו. הודה. דבאומר תנ"ה צריך ליתן: ומש"ר אפי' מן הקטן עד י"ג שנה מקרי קטן כדלקמן ר"ס ק"י: שאל"כ אין מקבלים עדות בפני הקטן הטעם דקטן כשלא בפניו דמי ועמ"ש בסי' ק"י מזה: עביד איניש דפרע תוך ל' יום נתבאר סי' ע"ח וסי' ס"ה ועמ"ש שם: