פרישה, חושן משפט קח:כ
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 108:20
Open in the reader →1כתב רב אלפס בתשובה אעפ"י שיורשין נשבעין שבועת היורשים ונוטלים כו' עד וא"א כתב כו' מדברי הרא"ש דכתב על דברי הרי"ף נהי דאין אדם מוריש כו' מוכח דטעם הרי"ף הוא מכח דאין אדם מוריש כו' אלא שמחולקים בטעם דאין אדם מוריש כו' ונראה שחולקים בשני הסברות דכתב הבעה"ת שער י"ד ח"ב [ע' בב"ח שהביא ל' בעה"ת עד והפי' כו'] והפי' הראשון אנו רגילים לפרש וכ"כ הרב בה"מ דיתמי דיתמי משתבעי שלא פקדנו לא אביו ולא אבא דאבא ונוטלים מדקתני ל"ש אלא שמת מלוה וכו' ולא מפליג בדידיה ואמר ל"ש אלא יתומים אבל יתומים של יתומים אין נשבעין ש"מ דיתמי דיתמי נשבעין ונוטלין מיהו הרי"ף ז"ל פסק בתשובה דיתמי דיתמי אין עליהן אלא שיחרימו על יתמי הלוה סתם על מי שיש לו וממונם שיודה וכ"כ הרב אלברצלוני ז"ל בשמו בספר השטרות וגם הראב"ד ז"ל דן בא' שמת שהפסידו אחיו את חלקו (וכדאיתא לקמן תשובתו ואע"פ שהיו יכולים לישבע שלא פקדנו לא אבי ולא אחי) ודעתן רחבה מדעתינו ועליהן יש לסמוך עכ"ל הרי שהרי"ף פי' כפי' השני דבעה"ת וזהו ג"כ כוונת הראב"ד שכ"ר בשמו ז"ל והם אינם יכולין לישבע שלא נפקד אחיהן כו' משום דאין האח המת מוריש שבועתו לאחיו הבאין לירש אותו וכמ"ש הבעה"ת הנ"ל בשם הרי"ף והראב"ד בהדיא וכנ"ל והרא"ש כפי' הראשון דבעה"ת ורבינו דמסתמא ס"ל כהרא"ש בדינא דיורשי יורשיו כתב בסמוך בד"א שיורשי המלוה נשבעין ונוטלין כו' עד ואין אדם מוריש לבניו ממון שאין יכול לגבות אלא בשבועה וכ"כ הרא"ש ז"ל בהדיא בתשובה כלל פ"ו סי' י"ב האי לישנא גופיה דרב ושמואל לא אמרו אלא בממון שלא היה אפשר לאביהן לגבותו כ"א בשבועה וצ"ל דהרא"ש ורבינו ס"ל דתרתי בעינן שיהא שבועה הראשונה שבועת ברי וגם שלא יהיה אפשר לגבות הממון בלא שבועה דס"ל דאף אם היה מוטל עליהן שבועת ברי אי לאו דא"א להן לגבות בלא שבועה אין טעם לומר שאין אדם מוריש שבועה לבניו והא ראייה שגם המלוה היה צריך לישבע להלוה שבועת ברי אפ"ה כשמת מלוה בחיי לוה בניו נשבעין שלא פקדנו ונוטלין וה"ט משום דהמלוה לא היה צריך לישבע עכ"פ דאם לא היה טוען הלוה השבע לי היה נוטל בלא שבועה וס"ל נמי דאם לא היה שבועה הראשונה שבועת ברי אין טעם שלא להוריש לבניו כיון שבקל יוכל להוציא מיתמי הלוה הו"ל כאילו לא היה חייב שבועה כלל ואף שבדברי רבינו לא נזכר בפירוש שמיירי שמת ג"כ הלוה אחר מיתת המלוה והיו יתמי המלוה מחוייבים לישבע עכ"פ מ"מ זה מרומז בדבריו במ"ש ז"ל אבל אם מתו היורשין שהיו להן לישבע כו' דמשמע שהיה להן עכ"פ לישבע דהיינו כשמת ג"כ הלוה גם הראב"ד כתב שהיה להן לישבע כו' ועוד שכל דברי רבינו לפני זה ואחר זה מיירי במת הלוה אבל א"ל דמיירי אף שהוא חי הלוה וכשכבר תבע מהן שישבעו לו דהרי לא היו יכולין לגבות עכ"פ בלי שבועה והבעה"ת שכתב שמת הלוה מיירי כשלא תבע הלוה השבועה מיורשי המלוה דז"א דא"כ אף כשלא מתו יורשי המלוה נמי כשתבע הלוה שבועה מהמלוה לא היה אפשר לו לגבות [כ"א] בשבועה ואחר כך כשמת המלוה ויורשי המלוה באין לגבות מהלוה עצמו נימא אין אדם מוריש ממון כהאי לבניו אלא ע"כ בכה"ג דהיה אפשר לגבות בלא שבועה כשלא תבע השבועה לא מיקרי אינו יכול לגבות בלא שבועה וק"ל: