פרישה, חושן משפט קח:כט
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 108:29
Open in the reader →1אבל שאר שבועה מורישה לבניו והטעם שבגבייה מן היתומים דווקא החמירו: כגון הפוגם שטרו כו' פי' אע"ג דבכל הני נמי אין אביהן היה יכול לגבות בלי שבועה ואפי' לא טען הלוה הב"ד טוענין ליה וכמש"ר בדין הפוגם שטרו ודין עד א' בסימן פ"ד ודין נפרע שלא בפניו בסימן ק"ו ע"ש ועד"ר: וכגון שהלוה קיים פי' וטען לפניו שהוא פגם ולא נשבע: אבל מת לוה בחיי מלוה כו' נראה דקמ"ל בזה דאף אם כבר נשבע המלוה ללוה שלא נפרע יותר ומת הלוה אח"כ ולא ידענו אם פרעו אח"כ המותר וזהו חידוש דאעפ"י דכבר נשבע אביהן (שכשח"ל) [שח"ל] אשטר זה כך וכך אפ"ה חיישינן שאח"כ פרע לו וצריך לחזור ולישבע ליורשים שלא פרעו המותר ואין אדם מוריש כו' ובזה נתיישב דל"ת דיוקי דדברי רבינו אהדדי שהתחיל וכתב וכגון שהלוה קיים דמשמע הא אינו קיים אעפ"י שמת אחר מיתת המלוה אינו מוריש משום דהו"ל יתומים מהיתומים דהיא בשבועה עכ"פ. ואח"כ כתב אבל אם מת לוה בחיי מלוה כו' דמשמע הא מת אחר מיתת מלוה מוריש לבניו אלא ודאי סיפא מיירי בשכבר נשבע על הפגימה וק"ל ובזה נתיישב נמי לשון הבעה"ת דכתב בשער י"ד ז"ל לאו למימרא שמת הלוה בחיי המלוה כו' ע"ש והביאו הב"י דק' ג"כ דיוקי דבריו אהדדי א"נ ה"ק לאו למימרא דדין זה דפוגם שטרו אמרו בכל ענין דאדם מוריש אפילו מת הלוה בחיי מלוה דזה ודאי ליתא אלא מיירי דוקא בדהלוה קיים. הא מת מלוה אפילו אחר מיתת המלוה ג"כ קי"ל בו דאין אדם מוריש שבועה לבניו ועד"ז יש לפרש ג"כ דברי רבינו ועד"ר: או ע"א מעיד שהוא פרוע כו' כ"כ ג"כ בעה"ת בשער י"ד בשם ב"ה ע"ש ואף ע"ג דלפני זה כתב שם וה"ג בשבועות קשלחו קמיה דר"א ושלח להו שבועה זו מה טיבה פי' וכי שבועה זו שהיה חייב המלוה לבני הלוה מי היתה ש"ד דנימא בה מתוך שאינו יכול לישבע מפסיד הא ודאי מדרבנן היא ואי הוי אביהן קיים הוי משתבע ושקיל כו' עכ"ל ש"מ דבש"ד אפילו ר"א מודה דלא אמרינן דהם נשבעין שבועת יורשין ויטלו דמאמר דגבי אביהן לא היה זה ממון כלל עד שישבע עליו מן התורה איך יטלו הם מן הספק בשבועה שלא פקדנו וגם ע"א מזקיק לשכנגדו ש"ד שאני הכא שהעד העיד שהשטר הוא פרוע ובכה"ג אין המלוה נשבע אלא מדרבנן כדאיתא פרק הכותב (כתובות דף פ"ח) מתרי טעמי חדא דכל הנשבעין נשבעין ולא משלמין וזה ישבע ליטול ועוד שאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות וכמ"ש ג"כ לעיל ס"ס פ"ד ובא"ע סימן צ"ו ע"ש ומה"ט מסיק רבינו נמי וכתב שם שכשיש ב' עדים שמעידים דפרוע הוא השטר שביד המלוה במקצתן דישבעו היורשין על שטרן ויטלו המותר דשבועה זו נמי מדרבנן היא דתקנוה דומיא דרבי חייא קמייתא דאמר בכופר הכל בתביעה שבע"פ וב' עדים מכחישין אותו בחציו שחייב שכנגדו ש"ד כדאיתא בר"ס ע"ה דוגמא דהכי תקנו כשמעידים על השטר שחציו פרוע שכנגדו ישבע שבועת המשנה ויטול המותר ובע"א שמעיד בשטר שהוא פרוע כו' נשבעין היורשין ונוטלין דמי כל השטר וק"ל: ודוקא בכה"ג דנקיטי שטרא כו' כ"כ בעה"ת שם בשם העיטור: