פרישה, חושן משפט קח:ד
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 108:4
Open in the reader →1ואם מת המלוה כו' הא דלא כתב ג"כ הדין אם יורשי המלוה באין לגבות מלוה עצמו מלוה ע"פ נראה משום שהוא פשוט בעיני רבינו דאם הוא בא' מב' דרכים הנ"ל דהיינו שהוא תוך זמנו או שהוא מנודה על החוב שצריך לשלם ואם לאו וטוען שפרע ודאי פטור ואם אינו טוען ודאי חייב דזה פשוט דלא טענינן ללוה עצמו משא"כ ביורשין קמ"ל דאיכא מ"ד דטענינן להו אפילו להפסיד ליתמי המלוה וק"ל: אין יורשי המלוה גובים כלל שהרי הלוה היה נפטר בהיסת דהא במלוה ע"פ איירי והיתומים א"צ לישבע ולפטור עצמן: נוטלים יורשי המלוה אפי' בלא שבועה (כר"א) [ונראה] דעכ"פ צריך להיות רגלים לדבר שח"ל כגון שהלוהו בפני עדים אלא שאין יודעים אם פרע לו דאל"כ לא שבקת חיים לכל בריה דכל א' יטעון לחבירו ויאמר אביך היה חייב לאבי והוא בתומו ישתוק ויצטרך לפרוע לו: והרמ"ה כתב אפילו אי לא טענו כו' עד"ר: וה"נ מסתבר. לקמן סי"ט כתב דומה לזה בשם הראב"ד והסכים רבינו עמו מטעם דטוענים להחזיק הממון במקומו ועמ"ש שם לחלק בינייהו ודי"ל דהרמ"ה דס"ל כאן דטענינן להו יכול להיות דשם ס"ל דלא טענינן להו ואיפכא נמי י"ל דכאן גם הראב"ד מודה דלא טענינן להו ע"ש: