פרישה, חושן משפט קכג:יא
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 123:11
Open in the reader →1מורשה שבא בטענת ברי כו' אין הבבא קמייתא זו במיימוני בפ"ג דשלוחין אלא הכי איתא התם ראובן שבא בהרשאת שמעון ותבע ללוי ואמר לוי להד"ם כו' מוציאין כו' ומדברי רבינו הוא שכ"כ לרבותא דאע"פ שטען העד ג"כ טענת ברי אפ"ה לא הוי כע"א לחייבו ש"ד אא"כ הודה במקצת. וכתב ב"י דהיינו דוקא כשאין שכרו קצוב דהוי נוגע בעדות אבל אם שכרו קצוב אפילו אם לא יוציא מיד הנתבע אפילו אמר להד"ם ישבע שבועת התורה דהא עד אחד מעידו כנ"ל עכ"ל. ופשוט הוא ע"פ הדברים שיכתוב רבינו בסמוך בשם הרמב"ן: להפך השבועה על המרשה ואם כו' כצ"ל והטעם דש"ד אין מהפכין וכמש"ר בסימן פ"ז ופ"ח. ויש שמקיימין הנוסחא שלפנינו שכתוב בה המורשה וכותבין דמשה"נ התחיל רבינו וכתב דהעד טוען טענת ברי ללמדנו דאף דטוען ברי ויכול לישבע אפילו הכי אין הנתבע יכול להפקיע השבועה ולומר לו אתה שבאת לתבעני בברי וליקח חלק בממון התביעה השבע ש"ד שכדבריך כן הוא ואתן. אבל הוא דוחק שהרי בסיפא מסיים וכתב דבהיסת דיכול להפך מוציאין הממון מיד כו' וכשם ששם קאי אמרשה גם ברישא איירי במרשה וק"ל: ואם טען שישבע המרשה כצ"ל: עד שיבוא המרשה כו' דחיישינן דלמא יערים הנתבע לומר כן לפי שסובר שלא יצא התובע ממקומו בשביל זה לדון עמו לכך נתחכמו עליו חכמים שיוציא המעות ויתנם ליד בית דין ואז יש רשות ביד התובע לבוא לכאן לישבע וליטול מיד ממונו ולא יצטרך לדון עמו מחדש וכתב ב"י ז"ל ונ"ל שקובעין בית דין זמן כו' וכמו שכתוב בד"מ בעמוד: