פרישה, חושן משפט יג:ז
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 13:7
Open in the reader →1ואם אחד בא לפסול דיין כו' שם בפ' ז"ב: אלא אפילו אם פוסלו בכלל המשפחה כו' אע"ג שאינו נוגע בעדות דאינהו אמשפחה קמסהדו ואיהו ממילא נפסל ואע"ג דהא מילתא לענין פוסל עדות חבירו איתמר דבר פשוט הוא דה"ה דפוסל דייני חבירו ב"י: איתמר בגמרא מתוך שזה בורר לו אחד וכו' יראה מלשונו כו' וא"א הרא"ש ז"ל כתב כו' יש לדקדק בדברי רבינו טובא. חדא מה יראה מל' כו' שכ"ר דמשמע שהרא"ש ס"ל דאין לבורר של כל אחד לדקדק בזכות מי שביררו יותר מבזכות השני וזה אינו דהא מסיק וכתב מתוך שזה בוררו מבין דבר לאשורו כו' ודוחק לומר דמ"ש ויראה מלשונו ר"ל כך יראה וכן ראוי לעשות דאין הל' משמע כן. ועוד דא"כ לא הו"ל למימר אחר זה וא"א הרא"ש ז"ל כתב כו' בל' פלוגתא אלא הול"ל וכתב א"א הרא"ש הו' לפרש דברי רש"י והרמ"ה ולאפוקי מפי' הטועים. ועוד דאכתי קשה למה הביא הרא"ש בתוך דברי הטועים מה שלמדו מדברי רש"י להפך בזכות אותו שביררו כו' כיון שאינו חולק עליהם בזה ועוד מאין למדו הטועים להבין מדברי רש"י לטעון בעבורו דברים אשר לא כן. וכמה דקדוקים בכפל הלשון. ונראה דכוונת הרא"ש ורבינו הוא דדייקי' בל' להפך ולא אמר ל' לדקדק כי ל' הפוך משמע דברים הפוכים מהנראה מהעניין. משמע שהדיין יכול להפך ולפשפש בזכותו ולהיות במקום מי שביררו בכל מאי דאפשר לחשוב ולדבר. ואע"פ שאמרו חז"ל דמצוה לדיינים להפך בזכותו של ת"ח וכמש"ר בר"ס ט"ו זה אינו קושיא דהתם נמי משמע הכי ומטעם דכל ת"ח הבא לדון עם מי שאינו ת"ח חזקתו שטוען אמת ומש"ה מצוה על הדיין לחפש בכל צדדים להעמיד דבריו משא"כ כשהתובע והנתבע שניהם שווין ובחזקה אחת ומש"ה כ"ר יראה מדברי רש"י שכתב והדיינים עצמן נח להם להפך כו' דמשמע כמו שסברי הבע"ד דבורר של כ"א יהפך בזכותו כל אשר בכחו כן נוח להדיינים באמת לעשות וכ"כ הרמ"ה ג"כ דבורר של כל אחד יהפוך בזכותו וע"ז כתב הרא"ש דודאי לא עלתה על דעת רש"י היפך כזה שיהא דעת הבורר לעמוד במקום זה שביררו ולכוון שיזכה במה שאינו נראה לו מן הדין אלא יהיה כוונת שניהן שהדין יצא לאמתו בזה שכ"א יבין דברי מי שביררו לאשורו ואם יש לו זכות יציעו לפני השלישי וכשיציעו שניהן לפני השלישי זכותו של כל אחד יהיו ממילא דבריהם מהופכין (וזהו שכתב רש"י והדיינין בעצמן נוח להפך כו'. וכמ"ש עוד מזה בסמוך) וז"ש הרא"ש שלא דקדקו בדברי רש"י שכתב שסברי כו' שהבע"ד סברי שהפך כ"א. אבל הדיינים לא יעשו כן אלא יסכימו שיצא הדין לאמתו. ומ"ש אע"פ שהוא מפוקפק בה ר"ל בדבר שאיכו ברור לו שהוא כן אלא מסופק בה כשבא להטעות בו חבירו ה"ז בכלל מטה משפט. אלא לפ"ז קשה לא הול"ל ל' אע"פ אלא שיקבל סברתו במה שהוא מפוקפק לכן נראה דה"ק אע"פ שהוא מסופק בו ואינו יודע בודאי שאין האמת כן אפ"ה אין להטעות בו חבירו: ומ"ש אבל דעת הרב ר"ל דעת רש"י כמ"ש: והדיינים עצמן נוח להן להפך בזכות שניהן כו' ר"ל ששניהם יסכימו יחד לראות כל אחד בזכות מי שביררו כדי שיצא הדין לאמתו כן נ"ל כוונת רבינו בדברי הרא"ש אבל מהרא"י בת"ה סימן שד"מ פירשו בע"א ובארתיו בדרישה וגם כתבתי שם מה שהביאו לידי אותו הפי' ע"ש ודו"ק. ומ"ש הרא"ש בלשונו ועומד במקומו לחפאים לשון דקרא נקט (במלכים ב' י"ז ט') ויחפאו בני ישראל ובמ"ס כתב ועומד במקומו להפך דברים כו' והיא היא: ואם לא יוכלו הדיינים כו' עד סוף הסימן כ"כ הרא"ש בר"פ ז"ב אחר ענין הנ"ל: ומ"ש זקני העיר יתנו להם שלישי. שהן ודאי יתנו להם מי שהוא הגון ואין שייך חשש הנ"ל שמא יצטרף עמהן מי שאינו הגון: ומ"ש ואם הנתבע מערים כו' כופין אותו דקדוק לומר הנתבע כשהתובע בא להערים בזה א"צ כפייה זו אלא הנתבע יאמר לו אין לי בורר שישב עם זה. העמד בורר הגון ואח"כ אשיב לך על תביעתך וק"ל: