פרישה, חושן משפט קלח:ב
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 138:2
Open in the reader →1ומש"ר ור"י כתב כו' שם ע"ב בתוס' בד"ה אי תנא מציאה: כיון שידוע לנפקד כו' אפי' קודם שבאו לפני ב"ד לחלוק עליו האי לפני ב"ד ל"ד הוא גם באשר"י בר"פ ליתא וע"ש באשר"י תמצא מבואר דה"פ דמשעה הראשונה שהפקידו בידו ידע הנפקד דשל א' הוא מנה ושל השני מאתיים מה שא"כ כשהפקידו יחד אצלו (כבר) [בגד] דסבר הנפקד דשל שניהן הוא דשניהן מצאוהו או קנוהו או ארגוהו יחד עד שתבעו אותו אח"כ וכל אחד אומר כולה שלי. והכלל הוא דכל היכא דמשעה ראשונה אף שאין שומעין דעתן ידוע להשליש שהוא נאמן שלהן וידו כידם שאינו של שניהן אין להוציא המלה מידו דדמיא לארבא דשנים מינצו עליה דלאחר שבא ליד ב"ד אסור ליתנו לשום אחד מהן בלי ראיה וכמש"ר בר"ם שאח"ז והרא"ש כתבו שם בשמעתין אבל כשאינו ידוע מתחילה דשל א' מהן הוא אזי הו"ל כאילו מוחזקין בו מתחילה ודינו כשנים המוחזקין בטלית דחולקין אף שלפי טענותיהן אחד בודאי רמאי הוא ודוק וע"ש באשר"י וכ"כ דבריו בסימן שאח"ז בדין ארבא ובסימן ש' בשנים שהפקידו זה מנה וזה ר' ע"ש: