פרישה, חושן משפט קלט:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 139:1
Open in the reader →1שנים שחלוקים בדבר כו' בפרק ח"ה דף ל"ד ופסק ר"נ כל דאלים גבר ומסקינן שם ז"ל והלכתא הב"ד לא תפסי (אפילו אם מבקש הא' מן הב"ד שיתפסוהו אם לא ברשות שניהם) ואי תפסי לא מפקינן. וכתב האשר"י בפ"ק דב"מ הטעם דהאי דינא כל דאלים גבר משום שאין ב"ד מחויבים למתות למי שבא ליקח דבר שאין אנו יודעים של מי הוא והוא אומר שלי הוא ואין ראוי לפסוק להן דין חלוקה שמא נפסיד לאחד מהם ויותר ראוי לומר שכל מי שתגבר ידו בכחו או בראיה שיזכה וסומכים ע"ז שכל מי שהדין עמו קרוב להביא ראיות. ועוד שמי שהדין עמו מוסר נפשו להעמיד את שלו בידו יותר ממה שמוסר האחר נפשו לגזול. ועוד יאמר זה מה בצע שאמסור נפשי היום או מחר יביא הלה ראיה ויוציאנו מידו. אבל היכא ששניהם מוחזקים בגוף הטלית מחויבים אנו למחות שלא יגזול א' את חבירו דכל מה שתפס אדם בידו בחזקת שלו הוא ואי היינו אומרים דכל דאלים גבר היה אחד גוזל מה שביד חבירו הילכך צריכים לפסוק להו דין חלוקה: ומיהו שכנגדו יכול להשביעו פי' שבועת היסת כדין מנה לי בידך כו' וכן כתב ב"י. וא"ת פשיטא כיון דקיי"ל דנשבעין היסת גם אטענת קרקעות וכמש"ר בס"ס כ"ו וצ"ה י"ל דהו"א כיון שהוא תפסו ברשות חכמים שאמרו כל דאלים גבר דלא ישבע ויאמר לו אילו גבר יד שלך ג"כ לא השבעתיך. ועוד כיון דדין זה דכל דאלים גבר אינו גמר דין אלא תלוי ועומד עד שיבורר הדבר וא"כ הו"א דלא ישבע קמ"ל. וכל זמן שלא יביא האחד ראיה כו' וא"ת הא כבר כ"ר ואותו שתגבר ידו תחילה הוא שלו עד שיביא האחר ראיה וי"ל דשם לא בא אלא ללמדנו דאף אם גבר ידו של האחד וזכה בו כתקחז"ל מ"מ מהני ראיה שיביא השני להוציא מידו והו"א דה"ה אם גבר ידו של השני להוציא מיד ראשון דג"כ מהני קמ"ל כאן דלא וק"ל: אין מניחים לו ליקח מזה שגברה ידו תחילה ז"ל הרא"ש שם פח"ה דלא מסתבר שיתקנו חכמים דבר שיהיו כל ימיהם במריבה ובמחלוקת היום יגבר זה ולמחר יגבר האחר אלא פסקו כל דאלים וגבר בפעם הזאת גבר וסמכו ע"ז דכל מי שהדין עמו קרוב להביא ראיה כו' וכמ"ש בסמוך: