פרישה, חושן משפט קמו:לו
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 146:36
Open in the reader →1חזר השני והביא כו' נמצא שלכל א' עידי אבות ועידי חזקה ואף שא"א (להוכן) [להיות] שוה בעדות החזקה אם לא שיכחישו וא"ז וכמ"ש לפני זה דצריכין להעיד שניהן אחד ג"ש דאל"כ היו נותנין אותה להאחרון מ"מ כל א' יש לו עידי חזקה שהחזיק בה: מחזירין אותו לכמו שהיתה כו'. ז"ל הגמרא שם א"ר נחמן אנן אחתינן ליה ואנן מסקינן ליה ולזילותא דב"ד לא חיישינן ופירשו ר"ש והרי"ף והרא"ש דמיירי שלא היתה תחילה ביד אחד מהן ומסלקינן ליה לבסוף להיות כבתחילה והוי דינא כל דאלים גבר. והרמב"ן בחידושיו תמה ע"ז וכתב כיון דאפילו להאי עדים ולהאי עדים תו ליכא למיקם עליה דמילתא לעולם וספיקא דאורייתא הוא וכה"ג לא אמרינן אם לא דהיה עדיין ביד שום אחד מהן וכל דאלים גבר (ואחד) [מאחר] שכבר בא ליד האחד ברשות ב"ד אין ב"ד נזקקין לו ולא מסלקינן ליה מש"ה פי' הוא דאיירי שהיה מתחילה ביד האחד וקאמר דמחזירין לידו לבסוף וכן פירשו ר"ח וכן איתא בירושלמי עכ"ל אלא שקצרתי וכתב נ"י דצריכין לומר לדעת הרי"ף ור"ש דס"ל בכה"ג אפשר למיקם עליה דמילתא דמי שהדין עמו יחקרו ויוכיח אמיתו ע"ש ובזה דברי רבינו מבוארים וז"ש רבינו וא"א לא חילק וס"ל כטעם נ"י וק"ל: ומש"ר לא יצא מתחת ידו מעולם ר"ל ונשארה בידו שהרי כשמביא אח"כ גם השני עדי אבות אמרינן ליה מאי אלימא עדות דידך מדידי להוציא מידו: