פרישה, חושן משפט קמט:ל
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 149:30
Open in the reader →1האריס שהוא ידוע כו' כבר כתבתי לשון המשנה בר"ס זה ודין שותף כבר כ"ר בר"ה זה. והשתא מתחיל רבינו וכתב דיני דאידך זא"ז. והתחיל בשותף ובאריס משום דמינייהו נלמד על האומנין הנשנית בהדיה דבאומן דקרקע מיירי דומיא דאריס ושותף הנ"ל. וכ"ר דהבעלי בתים מחזיקין בשלהם והוא פשוט דזיל בתר טעמא. ומש"ר אריס שהוא ידוע בשדה פלוני נראה דבאריס ובאומנים אפילו הרמב"ם מודה דדוקא באותו שדה הידוע הוא דאין לו חזקה ואף ע"ג דהוא חולק עם רבינו באפוטרופוס שכתב אח"כ בסל"ו שאם הוא אפוטרופוס בשדה פלוני יש לו חזקה בשדות אחרות ושלא כהרמב"ם כו' ע"ש: ואינם יכולים לסלקו פי' רשב"ם דף מ"ו שאין יכול להחליפו באריסין אחרים ואותם אריסין נוהגים לאכול כל הפירות ב' וג"ש ואח"כ יאכלו הבעלים כמותן אבל לשאר אריסין אינן מניחים לאכול כל הפירות דדילמא יסתלקו לשנה הבאה לפיכך אם אוכל הפירות ג"ש הוי חזקה. ולא שייך באריס לחלק בין אית בה דין חלוקה ואין בה כמש"ר לעיל בר"ס זה בשותף דשאני שותף דשניהן שוים בעבודת השדה ולמה הניחו לבדו לעבוד ולאכול משא"כ אריס דכל השדה ניתן לידו לעבדה ומשום הכי מניחו ג"כ לאכול כולה זמן מה ואח"כ יאכל הוא באותו זמן כולה: והוא אינו עובד עמהם הוי חזקה פי' אם החזיק בה ג"ש מאותה שעה ואילך: דלא עביד אינש כו' כן הוא לשון הגמרא שם ופירש ר"ש דלא עביד ב"ה דנחתי אריסים נכרים בארעיה בלא רשותו ושתיק שמא יקלקלו לו שדהו אא"כ אריס עמהן ורואה מה שהן עושין עכ"ל ולשון דנחתי אריסיה אריס דעלמא משמע והיינו אריסיה שלא יחד לשדהו והיינו נכרים ומש"ה קיצר רבינו ולא הוצרך לכתוב אריסין [נכרים] וק"ל: