פרישה, חושן משפט קמט:ו
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 149:6
Open in the reader →1ואפילו אחר המחזיק בשלה כו' מימרא דרב שם בגמרא דף נ' ע"ב: ומש"ר ופי' ר"י כ"כ שם בתוס' ועד"ר: ומ"ש דאפילו כתב בחייך ובמותך כו'. כן הוא דעת ר"י וסייעתיה אבל לדעת הרא"ש וסייעתיה צ"ל דאיירי הכא דלא כתב ובמותך ועד"ר: שאם תמות ירשנה הטעם דלא מהני סילוק בירושה כמו דמהני בפירות כתבתי בא"ע ס"ס צ"ג דאפי' לפי מאי דקי"ל ירושת הבעל לאשתו היא מדרבנן מ"מ חכמים עשו לו חיזוק הואיל דאיכא בירושה צד דאורייתא והוא בירושת האב לבן משא"כ בפירות וע"ש מ"ש שם מזה. שאם תמות כו'. אבל לא שייך למימר שסמכה עליו משום שאם יאכל פירות אינה מקפדת עמו ולכן ימחה כדי שיאכל דכיון דבדין אין לו פירות כיון שכתב לה דין ודברים כו'. הו"ל לירא שמא לא יחפוץ בפירות ולא ימחה: וכתב הרמ"ה אפי' טען כו' נראה דהרמ"ה בא לחדש של"ת דלא איירי הגמרא אלא כשאין המחזיק טוען שקנהו גם מבעלה דאו היא יכולה לומר הרי אתה מודה שלא קניתיה מבעלי וסמכתי אבעלי שבודאי ימחה בידך אלא אכילו טוען שקנהו גם מבעלה ושבאם תמות היא קודם יעמיד המחזיק במקום בעל הלוקח כולו. ואם כדבריו כן הוא ודחי לא הו"ל לסמוך אבעלה. קמ"ל דא"נ בטענתו זאת וכדי של"ת דהו"ל למיחש לזה שמא יביא עדים ע"ז ויטעון שקנה גם ממנה והו"ל למחות בו ואפ"ה לא מחתה איכא ריעותא ויהא המחזיק נאמן. ע"ז כתב דכל דאית לבעל פירות לא איכפת לה ואין מדרכה למיחש והיא היא הטענה הנ"ל שסומכת אבעלה אלא שהרמ"ה שינה לשונו במקצת ונראה דלא פליג הרמ"ה אסברת ר"י הנ"ל דכשכתב לה דין ודברים כו'. דתו ליכא למימר שסמכה אבעל שימחה משום הפירות וכמ"ש לעיל בסמוך אפ"ה סמכה עליו שימחה משום ירושה אלא דהרמ"ה חדא מינייהו נקט וקאי אבדלא כתב לה דין ודברים כו'. וה"ה אם כתב לה ומשום טענה שבעל ירשנה וכמ"ש וק"ל: