פרישה, חושן משפט קמט:ט
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 149:9
Open in the reader →1ונשארו בידו ג"ש כו'. אבל מקצת בחיי הבעל ומקצת לאחר מיתתו לא מהני ולא דמי לאכלה בפני האב שנה ובפני הבן ב' דהוי חזקה דהתם אם היה ג"ש בחיי אב הוה חזקה משא"כ כאן תוס': וטען מכרתם לבעל כו'. נאמן כלשון רבינו כן הוא שם בגמרא דף נ' והתוס' הקשו שם ז"ל תימא ואמאי נקט כה"ג דהול"ל דנאמן לומר מינך זבינתיה ואי מילתא דפשיטא היא דמהימן א"כ השתא נמי פשיטא דמהימן במיגו עכ"ל ולכאורה נראה דלרבותא נקט כן. ואע"ג דבשעה שירד לא היה בה חזקה דבחיי הבעל לא היה לה למחות מפני שהיתה סומכת על בעלה. מ"מ מיד כשמת היה לה למחות וכיון שלא מיחתה ודאי מעיקרא זבוני זבנה ניהליה. ועיין מ"ש בדין גר בסי"ט ובדין קטן בסכ"ג ובדין אומן ואריס שירדו מאומנתן ואריסתן בס"ל ול"א. ובדין בן אומן ובן אריס בסי' קנ"ב. ובדין ירד מתחילה בתורת משכנתא בסי' ק"ן ס"ד הארכתי וכתבתי הנלע"ד כלל דעת רבי' בדינים הללו שלא יסתרו דבריו זא"ז והוא שאף שכ"ר שם שהרא"ש הסכים לדברי הרמב"ן דכתב היכא דידוע דירד המחזיק בתורת משכונא אין לו בה חזקה לעולם אפילו ידוע ששלמו ימי המשכונא להחזיק בה ג"ש אח"כ דדוקא במשכנתא ס"ל להרא"ש הכי ולא במי שהחזיק בנכסי א"א ועכו"ם שנתגייר ואומן ואריס ושאר דברים וכתבתי טעם לחלק בינייהו ע"ש ולא כריב"ש דכ"כ גם בשאר עניינים הביאו הב"י בסי' זה והד"מ שם וס"ל דשוים הם ע"ש ועד"ר כאן ודוק. ואיני יודע למה עד"ר: ונראה דאכילו כו' עד"ר: