פרישה, חושן משפט קעא:ג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 171:3
Open in the reader →1ד"א על ד"א במשנה שם כתב סתם ד"א אבל הרמב"ם פ"ט משכנים כתב כלשון רבינו ד"א על ד"א וע"ל ריש וס"ס קע"ב: כדי חרישת יום א' עיין בב"י מ"ש בזה והאי כדי חרישת יום א' מפרש שם בגמרא דהיינו יומא דזריעה שהוא ב' ימים בשעת הניר שהארץ עדיין קשה ע"ש. וטעם כל אלו השיעורים משום שכר פועל ושוורים שהרי יצטרך לשלם לפועל יום שלם ואם יגיע לחלק א' פחות מזה הו"ל הפסד בחלוקה זו מיהו אין לומר דאם הוה מגיע טפי משיעור זה לחלק כל אחד דימנע החלוקה מכח שכירות הפועל דלא מצינו זה הטעם דכל שהוא טפי מפעילת יום אחד משכיר נפשו הפועל זה דאל"כ אין לדבר סוף וכי לעולם לא יחלוקו עד שיזדמן שיבוא לחלק האחד כדי פעולת יום אחד או שנים או שלשה בצמצום וק"ל. ומן התימה שלא כתב רבינו שיעור חלוקת גינה ונזכר שם במשנה וכתבו רבינו אגב גררא בסימן רי"ח וכאן במקומו לא כתבו. והרמב"ם כתבו בפ"א דשכנים כלשון המשנה ז"ל ולא את הגינה עד שיהא בה חצי קב לכל א' וא' עכ"ל. וקשה לומר שנגיה כן ג"כ בספר רבינו מאחר שלא מצינו בשום א' כתוב בו כן לא בהנדפסים ולא בהכתובים. לכן היה נלע"ד דהמשנה נשנית לבני א"י דבו לא הצריכו שיגיע לחלק דכל א' כדין שכירות פועל ליום משא"כ רבינו דאיירי בח"ל וכנ"ל ובשיעור גינה דהוא חצי קב אינו משכח פועל שישכר לו לפעולת חצי יום וגם זה דוחק קצת וצ"ע: בד"א כשאין לו כו' פי' כשאין לזה מעכב לחלוק קרקע אחרת אצל שדה זו שיוכל להצטרף יחד שיהיה בין הכל שיעור שדה אבל אם יש כו' והוא בענין כו' יכול לכופו לחלוק: ומ"ש הראוי לו משום סיפא נקט דכשיש לו שדה סמוכה לשדה זו המשותפת ביניהן אז החלק הסמוך מיקרי ראוי לו וקאמר דמיירי כאן בדלית לו קרקע אצלה דקאי עמה אחד מיצר שיתן לו הסמוך הראוי לו דאם יש לו קרקע הסמוכה לו בכזה יכולין לומר כמו שבאם היה בו דין חלוקה ואתה היית מבקש חלק זה שבצד שדך היינו צריכין ליתן לך גם עתה קניהו וחלוק וק"ל: אם הוא בענין כו' ע"ל סי' קע"ד ס"ג כ"ר וז"ל וכן אם יש לא' שדה אצל א' להם ואומר שיחלוקו כל שדה לשנים כדי שיגיע לי לפחות חצי חלקו של שדה אצל שדה שלו שומעים לו וע"ש שפירשתיה ודמיירי שעומדים כזה? וכתבתי שם דלרבותא נקט שם ב' שדות לאשמועינן דאע"ג דיכול השני לומר חלוק שדה נגד שדה אפ"ה אין שומעים לו ומקלקלין השדות וחולקים כל שדה לשנים ומטילין גורל על כל שדה בפני עצמו כדי שיגיע לו חצי חלקו עכ"פ אצל שדה שלו. וכ"ש אם אין להם בשותפות אלא שדה אחת והיא סמוכה אצל שדה של אחת כזה? לאחד שעכ"פ צריכין לחלק השדה שחולקים אותו לארכו ומטילין גורל ויגיע חלקו עכ"פ אצל שדהו ולא לרחבו ולהפיל גורל וה"נ איירי בכה"ג וע"כ ל"פ הרא"ש ורבינו אהרמב"ם שם בס"ב אלא דלא יכול לומר פלוג שדה השותפות לרחבו ותן לחלקי החצי הסמוכה לשדה שלי בלא גורל ע"ש ומש"ה בזה נמי אפילו אם אין בו שיעור חלוקה אם האחד רוצה לחלוק יכול לכופו להשני לקבלו הואיל שהוא אצל שדה שלו וק"ל. ותרווייהו אחד מצרא דקאמר ר"ל שני החלקים של שדה זו שהם משותפים בו הם אחד מצרא סמוכים לקרקע שלו ולאפוקי אם עומדים כזה? דאז לא היה מגיע לו הסמוכה לשדהו ולדעת הרא"ש ורבינו עכ"פ אלא היו מפילין גורל כמבואר שם ודוק שבזה הפי' מתיישב לשון אחד מצרא וגם לקמן שם קאמר חלקי אמיצר שלי ולאפוקי מי"מ שר"ל אחד נגרא ושהרמ"ה ס"ל כהרמב"ם דלקמן שם א"נ כהרא"ש וכזה? ולאפוקי אם היה עומד אתרי צידי בצד אח' נהר ובצד השני נגר כזה? דאז הוי חולקין לרחבו שמא יתייבש האחד וכמ"ש שם בסימן קע"ד דאם כן מאי פסקא הא אפילו בחד נגרא שנמשך ע"ד זה לאורך השדה אין חולקין לארכו ועוד דא"כ לא הול"ל אחד מיצר אלא אחד נגר אלא מחוורתא כדכתיבנא ראשונה וק"ל: