פרישה, חושן משפט קעו:ב
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 176:2
Open in the reader →1ומ"ש ויטילו לכיס א' ויגביהו ע"ז כתב הכ"מ שם ז"ל נ"ל דל"ד קאמר [עיין בב"ח שמביאו] ונראה דמ"ש וכ"כ בח"מ [קאי] למ"ש על דברי הרמב"ם ז"ל נראה דה"ה אם כל אחד משך מעותיו של חבירו כו' דכיון דכתב על דברי הרמב"ם הנ"ל דה"ה אם כל אחד משך מעותיו של חבירו ור"ל דל"ד הגבהה אלא ה"ה משיכה ש"מ דגם רבינו פירש דברי הרמב"ם דל"ד קאמר כיס אחד ולפ"ו נראה דהא דכתב הרמב"ם שיטילו לכיס א' בא ללמד דאפילו הטילו לכיס א' לא מהני עד שיעשו ג"כ עוד קנין והא דקאמר הרמב"ם קנין הגבהה ול"ק קנין משיכה משום דהגבהה קונה בכ"מ אפילו ברשות חבירו משא"כ משיכה דבעינן שימשוך לרשותו וכמש"ר בסימן קצ"ז [א"נ] דמשיכה הוא דוקא בדבר שהוא בשל חבירו בעיניה ולא כאשר היא נתערבה ועיין לקמן ס"ס ר"ג דמטבע ג"כ נקנית בחליפין ע"י קנין אגב: אם כ"א משך מעותיו כו' פי' שכ"א משך מעות חבירו לזכות בו לשם שותפות דהיינו לזכות בחציו דאל"כ לא מהני האי משיכה דלא הוה אלא חליפין שמחליפין זה בזה ולא הוי שותפות וק"ל (וכצ"ל בסמוך במ"ש בקנו מידו שזה יביא חביתו כו' פי' יביאם לשותפות: ואפילו לא עשו כו' פי' לא הגביהו ולא משכו אלא הטילו יחד מעות לכיס אחד והתחילו לקנות ולמכור מאותו המעות בתורת שותפות: נראה דמהני פירוש לגמרי כמו הגבהה ומשיכה הנ"ל ואין אחד מהם יכול לחזור תוך הזמן שהסכימו יחד להיות בשותפות וכמש"ר לקמן סכ"ג בשם הרמב"ם והרא"ש ושם כתבתי הטעם דל"ד לפועל שיכול לחזור להבא אפילו נשכר לזמן ידוע כי בשותפין לא שייך הטעם דלי בני ישראל עבדים ע"ש ואם נשתתפו סתם מהני שיתוף זה לענין הריוח שכבר הרויחו ולדעת הב"י שכתב לקמן בסכ"ג דשני שותפים נחשבים כפועלים ויכולים לחזור בהן אימת שירצו לדעת התוספות והרא"ש ורבינו א"כ צ"ל דהכא דוקא איירי בלעבר והוא דוחק דא"כ לא הו"ל לסתום אלא לפרש ואע"ג דרבינו ס"ל דלהרמב"ם והרמב"ן אכילו התחילו לא מהני אלא דוקא בדאתו כל אומני אותו העיר יחד וכמ"ש בסמוך ס"ד שאני הכא שכבר שתפו ועירבו מעותיהן לשם שותפות מש"ה כשמתחילין להתעסק מאותן מעות לצורך שותפות אז נגמר הקנין של כל המעות כאילו הגביהו: