פרישה, חושן משפט קעו:לט
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 176:39
Open in the reader →1עוד שאלה כו' כלל פ"ח סי"ד: ה"ג ראובן ושמעון היו אחין ושותפין כו' דאחין היו ויש בו נ"מ לדינא כדמסיק אח"כ בסמוך דקאמר ששמעון מחל לאחיו כו' טורח בשביל יתמי אחיו כו' וכן הוא בתשובה בהדיא אחין ושותפין: והניח אשה ובנים נקט בנים משום אינך שאלות שמסיק וכתב דדרך אחין לטרוח בשביל יתמי אחיו כו': כפי התקנה כו' כמפורש בא"ע ר"ס קי"ח דהיינו שחולקין העזבון בינה ובין הזוכין בירושתן שכל א' נוטל מחצה: ועוד אומרת לאלמנת ראובן כו' לאו דב' תביעות תבעה דהא אלמנת ראובן לא השיבה אלא על טענת הית מה אלא חדא תביעה תבעה וה"ק לפי תקנה אתה צריך ליתן לי חצי הנכסים והנכסים נתמעטו מכח שהשיא בעלה יתומה ומש"ה תבעה היא לאלמנת ראובן לפי שאחר שהניח להשותפות כפי מה שלקח בעלה יגיע לחלקה יותר: ששמעון מחל לאחיו לכאורה נראה דאפילו אי לא אחיו היה היתה נאמנת במגו כיון שטוענת ברי שמחל לו בפני אלא כיון שהן אחין היה משיב מסתבר יותר לומר שבודאי מחלו מיהו י"ל דאי לא אחיו הו"ל כמגו במקום חזקה דאין דרך שותפין למחול כ"כ ומש"ה ראה וכתבו הרא"ש בתשובה [שלו] שמחל לאחיו ולא כ' שהשיבה אלמנת ראובן שמחל לאחיו וק"ל: במגו כו' אין לך בידי אלא כך וכך כו' פי' במגו אילו היתה רוצה היתה נוטלת מהממון כפי הסך שהשיאוה ליתומה ותאמר אח"כ הרי לפניך עזבון בעלינו וקח את חלקך בראש נגד חלק נדן היתומה וק"ל: או נתתי לך מקצת וא"ת [עיין הקושיא בב"ח] וי"ל דגם טענה זו שהיא טוענת בעלך מחל לבעלי ליתן לה כל מה שירצה טענה גרועה היא ונגד הסברא לכך מהימנינן לה במגו זה בשבועה א"נ מ"ש נתתי לך ר"ל בעלי אמר שנתן לך או לבעלך שזהו ג"כ בל' בני אדם בכלל נתתי לך ותירוץ זה צ"ל בסמוך סמ"ג בתביעה שתבעה אלמנת ראובן כך וכך נתנו לי במתנה והוצאתי בבית דנאמנת במגו דנתתי לך חלקך ושם לא שייך לומר שינויא קמא: והשיבה אלמנת ראובן באותה שעה כבר חלקנו שאלה ותשובה זו צריכה ביאור ונראה דמתשובת הרא"ש על שאלתו מתוכה נלמד ונראה מה הותה טענתן של האלמנות ומוכח מתוכה שטענת אלמנת ראובן היתה כי מאחר שחלקנו באותה שעה מקצת הנכסים ומחלקנו השיאנו אותה ולא היה לך עלי ועל בעלי שום חיוב בשעה שהשיאנוה אף שאח"כ פייסתני לבטל החלוקה אל תאמר דהו"ל כאילו לא חלקנו מעולם והשיאנו מהשותפות דאז ודאי היה לך ליטול כנגדו דז"א טענה כי בשעה שחזרנו לשתף כבר היתה נשואה והיה לך לפרש ולהתנות (אך) בשעה ששתפנו מחדש שיהיה לך בהשיתוף יותר ואת לא עשית כן אלא פייסתני לבטל החלוקה דקדק לומר פייסתני לרמז שטענה מאחר שאת הדרת אחר חזרת השיתוף אף שידעת שהשיאנו היתומה זה היה ודאי מכח אחת משתים או שידעת דבשעת חלוקת המקצת היה בעלי מרויח באותו חלק כשיעור מה שהוציא בנדונייתה או שמחלת לו ההוצאה בהיות שידעת שהוא מרויח טפי ואף שאלמנת ראובן אינה טוענת בברי כן מ"מ הו"ל כשנים שהן בשותפות יחד ואין ידוע כמה יש לזה בשותפות וכמה יש לזה שמחזיקינן כל השותפות בשוה ואינו נאמן המוחזק לומר יש לי שני חלקים בשותפות וכמש"ר בסמוך בסי' קע"ט והא דכתב רבינו לעיל בסימן זה ס"ד שכשנשתתפו יחד בלא שומא שאח"כ בשעת חלוקה שמין חלק של כל אחד כמה היה מתחילה ואותו סך יטול כל אחד בראש היינו דוקא שם שבתחילת השותפות לא היה להם בשוה משא"כ הכא שבתחילת השותפות היה להן הכל יחד בשוה אם איתא שאח"כ היתה כוונת אלמנת שמעון שלא יהיה הכל בשוה היה לה להתנות והרא"ש השיב אם מחלוקה השיאוה הדין עם אלמנת ראובן דהיה לאלמנת שמעון להתנות אח"כ ואם מהשותפות השיאוה הדין עם אלמנת שמעון כיון שבשעה שלקח הממון מהשותפות להשיאה נתחייב לשמעון כנגדו וכדמסיק. וא"ת הלא גם אלמנת ראובן לא טענה אלא כבר חלקנו במקצת ומאותה חלוקה השיאנוה וא"כ גם היא יודעת שאם לא השיאוה מהחלוקה שאלמנת שמעון תטול כנגדו ולמה האריך הרא"ש ולא הו"ל להשיב אלא הדין עם אלמנת ראובן ואי ר"ל שצריכה לברר אם טענתה אמת גם בזה הו"ל להשיב בקצרה ועוד שכבר נתבאר למעלה שהיא נאמנת בשבועה במגו אם לא שנתברר היפך דבריה י"ל דהרא"ש נסתפק בטענת אלמנת ראובן אם ר"ל שמאותו מקצת השיאוה ממש או ר"ל כיון שכבר התחלנו לחלוק ודעתינו היה לחלוק גם המותר הו"ל כאילו חלקנו בכולו א"נ ר"ל אף שלקחנו הנדונייא מהמעות שעדיין היה בשיתוף מ"מ דעתינו היה למלאות מעות השיתוף מחלוקת הממון שהיה בידינו והוה כאילו השיאנוה מחלוקה ואח"כ פייסתני לערב ולשתף והו"ל כאילו כבר מלאנו אותן מכח טענה שמחלת או שידעת שהרויח בעלי בשעת החלוקה וכמ"ש דאל"כ הו"ל להתנות ומפני ספק זה הוצרך הרא"ש להאריך ולכתוב שני חלוקות א"כ הוא כו' וא"כ הוא כו' ודוק. אבל אל תטעה לומר כיון דהרא"ש שינה בלשונו דבחלוקה הראשונה כ' ז"ל אם הוא כדברי אלמנת ראובן שהתחילו לחלוק כו' ובחלוקה שניה כ' ז"ל אבל אם אחר שלקחו כל א' דמ"ה שינה הלשון מחלקו ללקחו שבחלוקה שניה מיירי כשלא חלקו כלל ממש אלא שלקחו כל א' קצת ממון מהשותפות ומאותו הממון השיאוה ומש"ה כתב דאף השיאוה מחלקו כיון דלא חלקוהו ממש הרי הוא כאילו השיאוה מהממון שנשאר בהשותפות דז"א דהרי אח"כ כתב הרא"ש ז"ל כי כשיבואו לחלוק שנית ש"מ דגם בראשונה היתה חלוקה אלא שהרא"ש שינה הל' כפי הדין בכל חלוקה קרא ג"כ שמו עליו דבחלוקה הראשונה כ' שהדין הוא כשחזרו ועירבו דהוה כשותפות חדשה מש"ה כתב חלקו ובחלוקה שניה כתב דהדין נותן דהו"ל כאילו לא חלקו מעולם וכמ"ש ומש"ה כ' ל' לקחו וכל זה הוא ברור ועיין בתשו' הרא"ש שם כלל פ"ט בשאלה זו שכתב ז"ל והשיבה אלמנת ראובן כו' ואע"פ שאח"כ פייסתני לבטל החלוקה כשחזרנו לערב יודעת היתה שכבר היתה נשואה ואעפ"כ ערבת (ממנו) [ממונך] כו' הרי גם מל' זה מבורר בשאלה עצמה שטענת אלמנת ראובן היתה את ידעת ונתרצית לשתף ולא התנית וק"ל: