פרישה, חושן משפט קעו:ו
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 176:6
Open in the reader →1שמו הדבר כו' י"מ דר"ל שמתחילה עירבו שותפות סתם ואח"כ שמוהו כו' וקמ"ל בזה דל"ת כיון דעירבו סתם מחלו זה לזה ביתרון מה ששוה זע"ו בפרט בדבר הצריך שומא דלפעמים מוכרים דבר השוה מעט פחות בסך שמוכרין הדבר ששוה יותר ואח"כ כתב רבותא לא זו כששתפו בדבר הצריך שומא ומכרוהו ושמוהו מה שהיה שוה וחלקו הדמים מיד דלא אמרינן שמחלו אלא אפילו לא חלקו הדמים מיד אלא נשאו ונתנו גם בזה שמין למפרע אבל פירוש זה אינו נכון דא"כ לא הול"ל יש בו אונאה אלא הול"ל לא אמרינן דמחלו זה לזה דאונאה שייך למימר בדבר שכבר שמוהו או מכרו לו ע"ד שהוא שוה כך וכך ונמצא שאינו ולא בהנחה סתם ועוד דא"כ לא הו"ל להאריך לחזור ולכתוב עירבו השיתוף כו' אלא הול"ל בקיצור ואפי' אם מכרוהו ונשאו ונתנו בדמים כו' ועוד דהרמב"ם כתב בפ"ב דשותפין ז"ל שותפין ששמו פירותיהן כו' וכ"כ ג"כ בש"ע לכן מחוורתא דגם כוונת רבינו הכי הוא כמ"ש שמו הדבר כו' ר"ל שמתחלה שמו הדבר ונשתתפו בו שסברו שהוא זה עד כזה ואינם שוה והו"א דלא יהי' בו אונאה דכי תמכרו ממכר או קנה כתיב קמ"ל כיון דראינו דשמוהו ודקדקו להיות שוה בשוה הו"ל כמכר ויש בו אונאה ואח"כ כ' דין בפני עצמו דאם לא שמו מתחילה ועירבו כו' וק"ל: