פרישה, חושן משפט קפב:יא
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 182:11
Open in the reader →1וכ' הראב"ד ז"ל שכן הדין כו' ע' פי' הראב"ד בדרישה וע"ז כ"ר דהרא"ש לא ס"ל הכי אלא עובדא הכי הוה שהודיעו שהוא שליח ומן הדין המקח בטל ויכול השליח להחזיר לו מעותיו אלא שהמעשה היה שלא היה להשליח מעות ולהמוכר לא היו יכולין לכוף שיחזיר לו המעות אף שהיה בידו מעות משום שהמעשה כך היה שלא היו יכולין לברר שנעשה שליח סתם והמוכר היה אומר ודאי התנה עמך בין לתיקון בין לעיוות והמע"ה וכמש"ר בשם הרמ"ה בסמוך ומ"מ הואיל שהשליח הודה שעשאו שליח סתם ונתבטל המקח הצריכו ר"נ לחזור ולקנות מהמוכר וזהו דוקא בהודיעו שהוא שליח אבל אילו לא הודיעו הרי לעצמו קנאו וא"צ לחזור ולקנותו מהמוכר אלא הוא מוכר למשלח באחריות. וזש"ר ואילו קנה השדה סתם כו' ר"ל המעשה היה בהודיעו אבל אילו קנה סתם ולא הודיעו היה המקח קיים ולא כהראב"ד שלא חילק בין הודיעו או לא ותולה הכל בדעת המשלח והרא"ש ס"ל דאינו תולה בדעת המשלח כלל ודוק ועד"ר מ"ש עוד מזה: וזה נוטה לדעת הרמב"ם כו' כלומר מ"ש הרא"ש בקנה שלא באחריות כשקנה סתם ולא הודיעו המקח קיים נוטה לדברי הרמב"ם שכ' בעבר ע"ד משלחו כשלא הודיעו המכר קיים ודינו בינו ובין משלחו כשאר כל אדם שקנה לעצמו ומיהו כיון שאפשר לחלק ולומר דבקנה שלא באחריות דוקא כתב הרא"ש כן כמ"ש בחידושים להכי כ"ר לשון נוטה כדבר שאין לו הכרע ובזה נסתלקה תמיהת ב"י שתמה למה כ' נוטה ע"ש ועד"ר: