פרישה, חושן משפט קפג:ה
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 183:5
Open in the reader →1אבל בשליחות לא דלא תקנו מי שפרע אלא בלוקח שנתן מעות ליד המוכר בתורת קנין גמור משא"כ בשליחות שלא מסר לידו המשלח המעות אלא שיקנה לו בו: אבל אי יהיב ראובן לשמעון זוזי כו' אדעתא דראובן כו' האי אדעתא אינו ר"ל שבפי' אמר למוכר אלא ר"ל שנתנם למוכר סתם וקאמר אדעתא לאפוקי שלא קנה לנפשו ודומיא דרישא דמיירי בזבנה סתם אלא שהיה דעתו לקנות לראובן אפ"ה אמרינן דמסתמא דעת המוכר להקנות למי שהמעות המה שלו משא"כ ברישא דהמעות באמת המה של שמעון אלא שנתנם לו אדעתא דראובן והרי חזר קמי משיכה: חזר בו שמעון וזבניה לנפשיה לכאורה הול"ל ושקליה לנפשיה דהא כבר נתן להמוכר מעותיו ונראה דבכיון דייק וכתב וזבניה כו' כלומר שחזר מיד ויחד מעות אחרים לתת אל המשלח ומשך להסחורה על שמו (דזהו זבניה לנפשיה מיקרי) ולא ביקש לזקפן עליו במלוה ולהכי כשהודיעו כן למוכר זכה לעצמו אבל זקפן עליו במלוה או ששלח בו יד אפי' הודיעו למוכר לאו כל כמיניה לזבוני לנפשיה בזוזי דחבריה וכדעת הרמב"ם הנ"ל: וכי לא הדר כו' לא אמרן כו' ארישא קאי אבל ודאי אי קנה במעות ראובן אפילו אמר אייתי כו' נמי קנה ראובן וק"ל: