פרישה, חושן משפט קצ:יא
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 190:11
Open in the reader →1אבל אם מכר לו שדה כו' בפרק האומנין דף ע"ז גרסינן בגמרא והביאו הרא"ש וכתב ז"ל תניא כל החוזר בו ידו על התחתונה כיצד המוכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן מהם ה' מאות זוז בזמן שהמוכר חוזר בו יד הלוקח על העליונה רצה אומר תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי מהיכן מגבהו מן העידית אע"ג דב"ח דינו בבינונית הכא גובה כדין מזיק דכל דזבין ארעא אוזיל מוזיל ומזבן ובזמן שהלוקח חוזר בו יד המוכר על העליונה רצה אומר הילך מעותיך או הילך קרקע כנגד מעותיך מהיכן מגבהו מן הזיבורית כדין ב"ח דשקיל מן התורה בזיבורית אלא משום נעילת דלת תקנו רבנן שיגבה מבינונית והכא לא שייך נעילת דלת רשב"ג אומר מלמדין אותן שלא יחזרו בהן כיצד כותב לו אני פב"ב מכרתי שדה פ' לפ' ונתן לי מהם מאתים זוז והריני נושה בו ח' מאות ופריך בגמרא טעמא דכתב ליה הכי הא לא כתב ליה הכי לא והתניא הנותן ערבון לחבירו כו' עד ארשב"ג בד"א בזמן דא"ל ערבוני יקון אבל כו' (וכתבתי ל' לעיל בסמיך בדרישה) ל"ק הא דעייל ונפיק אזוזי הא דלא עייל ונפיק וע"ע בהרא"ש שם [ורובו כתוב בב"ח כאן] ובזה דברי רבינו מבוארים דמ"ש נתבטל המקח כנגד המעות שנשאר לו עדיין ליתן כו' וכנגד המעות שנתן כבר איזה שירצה כו' ור"ל כיון שנתבטל כנגד המעות שנשאר לו עדיין דתנן סהדי דאדעתא דהכי לא מכר לו כיון דעייל ונפיק אזוזי נתבטל נמי אפילו כנגד המעות שכבר נתן וגם קנהו בשטר או בחזקה (ואע"פ שרבינו כתב רבותא זו דאפילו אם החזיק כבר בשדה או קנהו בשטר כו' לענין חזרה כנגד המעות שעדיין לא נתן מלשון הרא"ש משמע קצת דכ' לרבותא זו גם לענין דיכול לחזור אמה שכבר נתן אפילו החזיק כבר כו' והיא היא ודוק) אפ"ה נתבטל מקח הראשון לענין זה שאיזה מהן שרוצה לחזור מפיסוק הראשון יכול לחזור אבל מ"מ כל החוזר בו ידו על התחתונה כיצד אם המוכר חוזר מפני שנתייקר יכול לומר ללוקח איני רוצה ליתן לך חצי קרקע זו שנתת עלי בדמים כבר בערך שפסקנו כ"א בשער של עכשיו אך ידו על התחתונה שאם ירצה הלוקח יאמר תן לי מעותי או אם ירצה יכול לומר איני רוצה במעות אלא בקרקע דוקא לפי שיעור מעותי וצריך ליתן לו מעידית שבנכסיו והטעם כתבתי לעיל בל' הגמרא והרא"ש ומבואר ג"כ בלשון רש"י משום שדרך בני אדם שמוכרין נכסיהן הקטנים ומטלטלים אפילו בזול כדי לקנות בהן קרקע גדולה ועתה שחוזר המוכר נמצא שהזיקו לכן גובה מעידית שבנכסיו כניזק ועדיף מניזק דבניזק אם יש למזיק מעות אפילו סובין יכול לסלקו בהן למזיק וא"צ ליתן לו מעידית כ"א כשבא לסלקו בקרקע וכמש"ר בסימן תי"ט ע"ש אבל זה אם יש להמוכר מעות צריך ליתן לו קרקע ומהעידית שבנכסיו כנגד מעותיו אם ירצה הלוקח וכ"ש אם אין לו מעות להמוכר אלא מטלטלין שצריך ליתן לו מעידית שבנכסיו אבל מ"מ מהני למוכר חזרתו שנותן לו כשער של עכשיו ואע"ג שהעיכוב בא מחמת הלוקח שדחה את המוכר בפרעון מ"מ כיון שנתבטל המקח בגרמת המוכר יד הלוקח על העליונה וכמ"ש בשם הרא"ש הנ"ל ובזמן שהלוקח חוזר מפני שנזדלזלו השדות יד המוכר על העליונה להחזיר לו מעותיו או קרקע ומהזיבורית שבנכסיו מ"מ מהני לו חזרתו של לוקח לענין שנותן לו כשער של עכשיו הזול כנ"ל ביאור הדברים ע"פ שיטת הרא"ש הנ"ל וע"פ מ"ש בתשובתו סוף כלל צ"ו והביאו רבינו בס"ס רכ"ו מ"ש. ולולי ההיא תשובה היה נראה לפרש דברי הברייתא ודברי רבינו בע"א יותר מדוקדק דלפי' הנ"ל ק"ק דאין סברא לומר דבחזרת המוכר יכריחהו הלוקח ליתן לו מעידית שבנכסיו דנהי דהוא מזיק מ"מ לא גרע ממזיק דפורע לו אפילו בסובין (ולפירוש הראשון צ"ל דשאר מזיק כיון דאין בידו להשיב לו דבר הניזק בעצמו לא החמירו עליו לשלם לו דוקא מהעידית מה שאין כן במזיק זה דבידו לתקן ליתן לו דבר הנמכר שהוא בעינו ובעבורו בא לו ההיזק וק"ל) ועוד דהא כתבו התוס' פרק האומנין דאפילו דין מזיק גמור אין לו דצריך לפרוע לו כל היזקו וזה אינו פורע אלא כשיעור המעות שקיבל ממנו ועוד יש לדקדק בלשון הברייתא דקתני רצה אומר לו או תן כו' ואילו כוונת הברייתא דהברירה הוא ללוקח כשחוזר בו המוכר ליתנו רוצה אומר תן לי מעותי או תן כו' ולפחות הו"ל למיתני או אומר תן לי קרקע כו' ובנוסח זה הביאו הרי"ף והרא"ש להאי ברייתא וודאי לא לחנם דקדק וכן גם רבינו לא כתב אי אומר כו' וכן ברמב"ם לכ"נ יותר לפרש דלאו ברירה לשכנגד החוזר ממש קאמר אלא כולה חד ברירה היא וה"ק אם המוכר חוזר גם בפלגא שקנה כבר מחמת שנתייקרה הקרקע יד הלוקח על העליונה לומר למוכר או תן לי מעותי ואם אין לך מעות תן לי חלק קרקע כנגד מעותי ומעידית שבנכסים דוקא וכשער של עכשיו ואין המוכר יכול להגבות לו מבינונית או זיבורית של נכסיו כשאר ב"ח מיהו הברירה ביד המוכר ויכול לסלקו במעות ואפילו סובין כ"ז שירצה כשאר מזיק וכן אם הלוקח חוזר בפלגא קמייתא מחמת שהוזלו הקרקעות ידו על התחתונה ואומר לו המוכר או קח מעותיך או קח קרקע מזיבורית שבכל נכסי נגד מעותיך וכשער של עכשיו ואף אם נאמר דלא גרע הלוקח משאר ב"ח דאם יש מעות להלוה צריך לסלקו במעות ולא בקרקע וכמש"ר סימן ק"א מ"מ אם אין לו מעות יכול לסלקו בקרקע ובזיבורית ובזה ידו דהמוכר על העליונה דאומר לו עמוד במקחך וקח מזיבורית שבה כשער שפסקנו או אתן לך סובין או מזיבורית שבכל נכסי כיון דאין לו מעות וכדין זה מסתבר לדינא ומתיישב על ל' רבינו וגם דברי הרמב"ם נראה לפרש הכי וכן משמע מל' המ"מ שהביא בחזרת הלוקח ובחזרת המוכר פי' הרמב"ן דנוטל כשער של עכשיו ע"ש והיינו משום דס"ל כרבינו דהמקח בטל לגמרי (וכמ"ש בדרי') נמצא שנעשו מעותיו חוב על המוכר ולא שייך עוד שער שפסקו אבל ממ"ש הרא"ש בתשובה הנ"ל נראה יותר כמ"ש ראשונה ועד"ר שם כתבתי פי' הר"ן דהיה לו שיטה אחרת בסוגיא זו ע"ש ודוק: ואי לא עייל ונפיק כו' ז"ל ב"י ומשמע דבשלא החזיק ולא קנה בסודר עסקינן וגם לא קנה בשטר במקום שאין כותבין שטר ואפ"ה במקצת המעות שנתן נתקיים המקח לגמרי מאחר דלא עייל ונפיק אזוזי עכ"ל ור"ל נתקיים המקח והשאר עליו הלואה: והראב"ד כו' לא מצי לוקח הדר והא דתנא בברייתא הנ"ל אם הלוקח חוזר בו מפרש הראב"ד לא שחוזר ממש אלא שאינו רוצה לפרעו וא"ל לך ושוב אין בידי שיחזור בו המוכר מפני דחקו וכ"כ נ"י וכתב עוד דמיירי שהמוכר גילה דעתו שמוחל לו שיחזור כיון שדחהו בלך ושוב ומ"מ יד המוכר על העליונה ושכ"כ ברשב"א ע"ש וב"י הביאו: