עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryפרישה

פרישה, חושן משפט קצ:יג

פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 190:13

Open in the reader →

1לא קנה ושניהם כו' דאנן סהדי דע"כ מכר המוכר ויכול לומר לכך הייתי מחזר אחר מעות כדי לקנות שדה קטנה תחתיה רש"י: אבל אם הוא בענין שאם היה רוצה לטרוח כו' איבעיא פרק האומנין ריש דף ע"ח אי הוה כמוכר שדה מפני רעתה כיון דמשום טירחא דאהדורי אחר לוקח הוקל עליו למכור אותה ש"מ לא חביבה היתה עליו או לא: ומ"ש בשם הרמב"ם לפיכך הרוצה לחזור כו' היינו כנגד מה שנתן זה דמים וקיבלם המוכר אין המוכר יכול לומר לו טול מעותיך שקבלתי ממך והחזר לי מקחי וגם הלוקח א"י לומר החזיר לי מעותי וטול מקחך אבל המותר אינו יכול לכופו בב"ד שיתן לו הדמים כיון דלא אפשיטא ואיכא למימר שדומה למוכר שלא מפני רעתה ומ"מ אם תפס המוכר מעצמו אין מוציאין מידו דאיכא למימר שדומה למוכר מפני רעתה וז"ש ואי תפס כנגד המעות שנשארו בידו כו' ור"ל שנשארו ביד הלוקח ודקדק הרמב"ם וכ' שתפס ממקח שמכר דהיינו אם נזדלזל הקרקע וחזר הלוקח מפיסוק הראשון כגון שקנה שדה במנה ונתן עליו חמשים זהובים ועכשיו שני שלישי השדה אינם שוים יותר מחמשים זהובים וקאמר דא"צ ליתן לו יותר מחצי שדה עכ"פ וגם באותו חצי שדה אם תפס ממנו המוכר ואינו רוצה ליתן להלוקח אלא השליש ונשארו בידו ממנה שני שלישים שהן שווים חמשים זהובים עתה לפי שער הזול אין מוציאין מידו אבל אם תפס ממקום אחר מן הלוקח מטלטלין או מקרקעי כדי להכריחו שיתן לו כפי שער שפסק עמו ס"ל דמוציאין ממנו כיון דלא אפשיטא האיבעיא. ואפשר דאפילו הרא"ש דחולק אר"ת וס"ל דמהני תפיסה בדבר אחר וכמ"ש לעיל בסימן א' ס"ו בשמו ע"ש מודה בהא דדוקא בדבר שעיקר חיובו מוטל על הגברא ליתנו או לקיימו ואין לפנינו דבר מיוחד שעליו המה מחולקין כ"כ דזה וזה משל אותו גברא ותופסו עד שיקיים הדבר המוטל עליו משא"כ בזה דמחולקים המה במכירת השדה שהוא דבר מיוחד. ונראה דה"ק אם נתייקר שער השדות ותפס הלוקח שני שלישי הקרקע בשביל החמשים שנתן אין מוציאין מידו והרמב"ם ורבינו שכתבו תפיסת המוכר רבינו נמשך אחר דברי הרמב"ם והרמב"ם כ"כ אשמכר לו שוה מנה במאתים ושם אורחא דמילתא דהלוקח חוזר בו מפני שקנהו ביוקר מש"ה כ' הרמב"ם דאם חזר הלוקח ותפס המוכר אין מוציאין מידו א"נ מסתמא המוכר תפס כיון דמכר מפני שצריך המעות וזה אינו נותנן לו ודוק. ועד"ר שם כתבתי גירסת הרמב"ם וקאי אענין אחר דומה לענין זה שכ"ר ומשם למד רבינו לענין דין זה ועיין בא"ע שם כתבתי ישוב ופי' אחר למה כתבו שתופס במותר מכר ע"ש שהוא שייך ג"כ למ"ש כאן: