פרישה, חושן משפט קצב:ח
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 192:8
Open in the reader →1אבל בהילוך שהלך בה כו' בב"ב דף ק' תניא הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו דברי רבי אליעזר וחכ"א אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק כו' א"ר יוסי בר חנינא מודים חכמים בשביל של כרמים הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך כי אתא לקמיה דר' יצחק בר אמי (פי' על עסק אדם שהתנה לחבירו למכור שביל של כרמים) אמר ליה הבו ליה כי היכי דדרי טונא דשבישתא והדר ולא אמרן אלא דמסיימי מחיצתא אבל לא מסיימי מחיצתא כי היכי דשקיל כרעא ומנח כרעא תנא אחרים אומרים כדי שיעבור חמור במשאו והלכה כוותייהו ומסיק שם בגמ' דהיינו שתי אמות ומחצה ור"ל דוקא שביל של כרמים שאינו עשוי כלל אלא להילוך די בשיעור הנ"ל אבל בשאר דרכים בעינן טפי וכ"כ התוס' שם. ובזה דברי רבי' מבוארים דמ"ש אפי' הלך בה כל ארכה ורחבה בא לאפוקי מדר"א הנ"ל. ומ"ש כאן דשיעור דרך כדי שיגביה כו' ולקמן בסי' רי"ז כתב שהוא שתי אמות ומחצה מבואר מתוך מ"ש דיש חילוק בין שביל של כרמים דביה איירי הכא לשאר דרך יחיד דמיניה איירי לקמן סימן רי"ז. ומ"ש רבי' דאם אינו מסוים במחיצה לא קנה אלא שיגביה רגל כו' כן הוא ל' הגמרא הנ"ל והוא על פי פי' רשב"ם שגרס כן ע"ש ברשב"ם שהביא שתי גירסאות [גם הב"ח הביאו] אבל גי' הרי"ף ורמב"ם והרא"ש ור' ירוחם היא כגירסא השניה שדחאה הרשב"ם וס"ל דכשיש לו מחיצות והוא צר כדי הילוכה והוא ראהו סבר וקיבל וגם דעת התוס' נראה שהיתה כגירסת הרי"ף והרא"ש ע"ש בד"ה ולא אמרן אלא דלא מסיימי ועד"ר שם כתבתי טעם למה תפס רבינו גי' זו. ומש"ר וכמה שיעור רוחב הדרך שיקנה בהילוך לכאורה נראה דר"ל אם מכר לו סתם דרך להלך כמה. צריך ליתן לו וקאמר דבאין לו מחיצות א"צ ליתן לו יותר מכדי הילוך ומטעם הנ"ל. אבל מל' רבי' שכתב כמה שיעור רוחב הדרך שיקנה בהילוך (ולא כתב שיקנה להילוך) נראה יותר לפרש דה"ק מי שמכר לחבירו שיעור קצוב וידוע מקרקעותיו להיות לי לדרך ולשביל כמה קנה בחזקת ההילוך שהלך בה שודאי לא קנה שביל רחב בהליכה שהלך במקצת ע"ז אמר אם אינו מסוים מחיצות אז לא קנה בהליכתו אלא כני שיעור שיגביה רגל ויניח רגל כיון דסגי ליה בהכי לטעינת משוי של זמורות שעל כתיפו אינו יכול לקנות בהליכה אחת יותר מזה וצריך לקנין אחר או להלך בצידו שנית ושלושית לפי רוחב הדרך שיקנה בכל הליכה כשיעור שיניח רגל כו' אבל אם יש מחיצות סביב קנה בחזקת הליכתו כשיעור שילך אדם שם טעון במשאו ושני הפירושים כתב המ"מ שם בפ"א דמכירה וכתב שלשון הרמב"ם משמע כפי' השני ולשונו דהרמב"ם שם הוא כל' רבי' אלא שגירסתו היתה הפוכה מגי' רבי' וכנ"ל: ומ"ש רבי' כדי שיגביה רגל ויניח כו' עי' בב"י פירושו ופירושו נלע"ד דחוק מאוד ויותר נראה לפרש כפשוטו דר"ל שיהא רחב כדרך הילוך בני אדם כשהוא הולך ומניח רגל ומגביה רגל וה אחר זה אז אינו מצמצם להעמיד כל פעם רגלו סמוך לצד מקום רגל השני דאז נראה לעינים שיפול דרך הילוכו או לפחות יהיה הולך ונודד אלא מרחיב קצת רגליו זה מנגד זה והוא שיעור רוחב סתם דרך והיינו רוחב ב' רגליו מרווחים וק"ל. שוב מצאתי שגם מור"ם ז"ל בד"מ פי' כן: