פרישה, חושן משפט קצד:ג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 194:3
Open in the reader →1מ"מ חלה עליו כו' והביא ראיה מאותה ששנינו הפודה משכונו של גר ביד ישראל ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו זה קנה כנגד מעותיו וזה קנה השאר (והביא רבי' זה לקמן בסימן ער"ה) והרא"ש בפ' חזקת הביאו וכתב עליו דמזה אין ראיה דהתם בא משכונו של גר לידי ישראל בתורת משכונא אבל הכא הישראל נתן הכסף בתורת קנייה ולא בתורת משכון וכיון דלא קנה משכנתא נמי לא הוה לכ"נ דברי הרשב"ם דכתב מדקאמר הרי הן כמדבר משמע דזכי בהן לגמרי עכ"ל: וא"א ז"ל כתב כולי שם בפ" הנ"ל וכב"י והרא"ש אזיל לטעמיה [כו' ע"ש ולי נראה דלהרשב"ם] דס"ל דזה הישראל רשאי לתבוע מן העכו"ם מעותיו ואינו בכלל מסור כמ"ש רבי' אחר זה בשמו ואם כן מסתמא יעשה כן כיון שבדין יכול לעשות כן ואז ודאי יחזור העכו"ם על המחזיק ולא מיקרי מציאה ולכן שפיר הוה רשע משא"כ להרא"ש דאין זה רשאי לתבוע מעותיו מן העכ"ום ממילא הוה כמציאה ולא שייך ביה רשע אבל באמת אין כאן אזיל לטעמיה ממש דאף דס"ל להרא"ש דא"צ להחזיר לו מעותיו וגם אינו רשאי לתבוע להעכו"ם ומה"ט הויא כמציאה מ"מ אפשר דאפ"ה רשע מיהא הוה כיון דכבר גמר זה הקנין עם העכו"ם ולא חסר לו אלא שטר כדי שלא יאנסו העכו"ם ה"ז יורד למחייתו והוה רשע משא"כ בשאר מציאה (אלא שהרא"ש ס"ל שדינו לגמרי כמציאה) (ולרמב"ם) [ולרשב"ם] מה"ט הוה רשע אף אם ס"ל דא"צ להחזיר מעותיו וכן משמע במרדכי פ' חזקת: