פרישה, חושן משפט קצט:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 199:1
Open in the reader →1כגון שהיה לו מעות בידו בלא מנין כו' לשון הגמרא בר"פ הזהב מכור לי באלו קנה ופרש"י אחז בידו מעות וא"ל מכור לי חפץ שלך במעות אלו שבידי ולא הקפיד לשאול כמה הם ולקחם מיד הלוקח קנה הלוקח ע"כ וכתב ב"י משמע מדבריו דכיון שהמוכר לא ידע כמה הם אף על פי שהלוקח ידע כמה הם נקנה המקח ע"ש וממש"ר שהיו המעות בידו בלא מנין כו' משמע דבעי שגם הלוקח לא ידע כמה הם ונמשך בזה אחר לשון הרמב"ם שכ"כ בפ"ה דמכירה ומיהו כתב ב"י דאפשר דאורחא דמלתא נקט ונ"ל דכיון דהלוקח לא ידע גם המוכר לא ידע משא"כ אם הלוקח ידע מסתמא הלוקח אומר להמוכר כך וכך מעות יש בידי להחליף בהן וכו' וכן דייק סוף לשון רבינו שכתב ולא דקדק לידע כו' דהיינו לשון רש"י משמע דבמוכר תליא (דאל"כ הוה ליה להזכיר כלל האי ולא דקדק כו' וגם הרמב"ם לא הזכירו) או הול"ל כיון שלא דקדקו או וגם הוא לא דקדק וק"ל: ולא הצריכו בו חכמים משיכה דכיון דתקנתא דרבנן הוא כי תקינו במלתא דשכיחא במלתא דלא שכיחא לא תקינו: ואמר ראובן לשמעון מכור לי כו' פי' ואקנה פרתך בתורת חליפין ועד"ר: וכתב הרמב"ם אבל אם היה עליו כו' פ"ה ממכירה ואע"ג דס"ל לרמב"ם דמלוה אפילו הוציאה יכול לקנות בו קרקע וכמ"ש בשמו בסי' ר"ד היינו דוקא בקרקע אבל במטלטלין הא תקנו בהו חכמים משיכה דוקא וסתם הלואה שכיחא וע"ל סי' ר"ד ובדרישה כאן: