פרישה, חושן משפט רג:ד
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 203:4
Open in the reader →1כיצד מכר לו כו' כלומר כיצד אין קונין בו מכר לו ורבותא נקט דאפילו בחליפין שוה בשוה אין קונים ע"י מטבע משום פירות וכנ"ל: או במטבע של נחושת שכל מיני המטבעות נקרא מטבע נגד מטלטלים כדבסמוך: לא נקנה החפץ ללוקח הטעם דל"ק על ידי מעותיו נתבאר לעיל סימן קצ"ח שלא יאמרו נשרפו חטיך כו' אבל בטעם דצורת מטבע עבידא דבטלה אינו שייך בזה כיון דכבר הגיעו בו דמי החפץ לידו והא ראיה שכ"ר בס"ד ז"ל לפיכך לא סמכה דעתו דבעל המקח עד שיגיע המעות לידו משמע כשהגיע לידו סמכה דעתו דאל"כ אין לדבר סוף ועמ"ש עוד שם: וכן אם בא להקנות כו' זהו פרושא של נקנה בקנין כו': אבל יכול לשעבד נכסיו כו' עד"ר: לגבות מהן סך כו' כצ"ל וכן הוא בספרים של קלף: ומשמשך הלוקח אדלעיל קאי וה"ק אע"ג דכשנתן המעות לא נקנה החפץ ללוקח אבל איפכא כשמשך הלוקח החפץ נתחייב כו': ומיהו דוקא כו' וא"ל כאלו המעות כו' כלומר במקום אלו המעות שתקח מאתי תהיה פרתך קנויה לי: דכיון שיחדם אם יאבדו פירוש יאבדו או יגנבו משם וק' למה ליה לרבי' ה"ט דכיון שיחדם אם יגנבו כו' הלא בגמרא אמרו טעמא דאין קונין במטבע ולא נקנים משום דצורה עבידא דבטלה ועוד דא"כ איך עושין חליפין חמור בפרה וכיוצא בו אף דיחדם זה נגד זה וקיי"ל דאם משך זה בפרה נקנה לבעל הפרה החמור בכל מקום שהוא עומד שם לכן נראה דכוונת רבינו במ"ש כיון שיחדם כו' לא בא אלא לתת טעם הבדל מ"ש בין יחוד המטבע דלא קנה שום אחד מהן ומ"ש לא יחדם דקנה ראובן הפרה במשיכה אותה וראובן נתחייב לשמעון בדמי שוויה ע"כ כתב דשאני כשיחדם דאז אם נגנבו או נאבדו לא היה צריך ראובן ליתן לשמעון דמים אחרים שהרי דוקא אלו יחדם לו ומשום הכי אין שום א' קונה כשיחד כיון דצורה עבידא ושכיחא דבטלה ואז לא יתחייב ראובן ליתן לשמעון אחרים לא סמך ראובן בעל הפרה עד שיבוא המטבע לידו ולא נתבטלה משא"כ כשמחליף פרה בחמור וכיוצא בו דאף שא"צ ליתן לו אחרת כשנאבדה מ"מ כיון דגניבה ואבידה איני שכיח סמכה דעתו דבעל הפרה שתביא החמור אחר כך לידו וגם רש"י הנ"ל ס"ל ה"ט דמשום הכי אין נקנה הפרה לבעל המטבע משום דלא סמכה דעתו עליה כיון דשכיח דתתבטל צורתה מיהו היינו דוקא כל זמן שלא באה המטבע ליד המקנה אבל אחר שבאה ליד [בעל] הפרה ודאי מקנה לפרה ואינו חושש שתתבטל הצורה דא"כ אין לדבר סוף ומשום הכי הוצרך רש"י ליתן טעם למ"ש דאין קונין במטבע אף דכבר נתן הקונה המטבע ליד המקנה וכשבא לידו סמכה דעתו ומשום הכי כתב שם הטעם משום דבעיא כלי מסויים ושלם דומיא דנעל ודוק ועד"ר: באחד מכל המטבעות כו' שכל המטבעות הן חריפין להוציא יותר ממטלטלים וכן מטבע של כסף חריף להוציא משל זהב וכן כולם וק"ל: במשיכת המטלטלים פירוש כשימשוך הלוקח המטלטלים אז חייב הלוקח המעות למוכר: