פרישה, חושן משפט רה:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 205:1
Open in the reader →1מי שאנסוהו למכור כו' בדרישה העתקתי לשון הגמרא ומתוכן יתבאר דברי רבינו על נכון: וקבל הדמים פירוש דכבר קיבל הדמים והטמינם דהוה כאלו אמר רוצה אני ועד"ר: בין במקרקעי בין במטלטלי. ועיין דרישה במקרקע נאמר הדין בגמרא ומטלטלי נלמד מינה במכ"ש ועיין מה שכתבתי עוד מזה בדרישה: דאגב אונסיה גמר ומקני לשון הגמרא סברא הוא אגב אונסיה גמר ומקני ופירש רשב"ם רב הונא מסברא דידיה קאמר דמתוך יסורים גמר בלבו ומקנה הואיל ואיכא תרתי יסורין ומתן מעות דלא מפסיד מידי עכ"ל וממילא נלמד מינה דאם תליוהו ויהיב במתנה לא גמר ומקני וכן איתא שם בגמרא ומלשון רשב"ם זה משמע דהיסורין גורמים שמקנהו להלוקח טפי מאלו לא יסרוהו ונראה ממנו שאינו מוכרה ברצון טוב וכן משמע נמי מלשון הרא"ש דכתב אהא דאמרינן תליוה וזבין זביניה זביני דל"ד תליוה דאונסיה יסורים גדולים אלא אפילו בלא יסורים כגון אונס ממון כההיא עובדא דפרדיסא כו' חשיבי אונס וזביניה זבינא אי לא מסר מודעא כו' מדכתב חשיבי אונס דמשמע דוקא מכח אונס אע"ג דאינו כ"כ ביסורין גדולים אמרינן דמקנה אבל בלא אונס כלל אע"ג דקבל דמים לא אמרינן דגמר ומקני ואחריהן נמשך ג"כ רבינו ומש"ה כתב בסמוך ז"ל ל"ש אנסוה אונס הגוף כו' ל"ש אנסוהו אונס ממון כו' אהאי דינא דזביניה זבינא ולא כתבו אדין דמוסר מודעא אבל מלשון הרי"ף לא משמע לכאורה כן [עב"ח שהביאו בס"ד] מדכתב אע"ג דאניס כו' משמע דס"ל דכ"ש אי לא אניס כלל אע"ג דלא מכר ברצון זביניה זבינא וכן מוכח מדברי הרמב"ם שכתב בפ"י דהל' מכירה ז"ל מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח אפילו תליוהו עד שמכר ממכרו ממכר שמפני אונסו גמר ומקני כו' לפיכך אם מסר מודעא כו' המכר בטל כו' עד אחר שאנסוהו שהכוהו או שתלאוהו עד שמכר או שהפחידוהו כו' ומעשה בפרדס כו' ע"ש ודוק בדבריו שאדין הראשון דזביניה זבינא אגב אונסו לא כתב כן שיהיה אונס גדול או קטן וכתבוהו אדין מסירת מודעא דהמקח בטל מחמת מודעת אונסו ובודאי ה"ט משום דס"ל דלענין זביניה זבינא פשוט דאין חילוק בין אונס גדול לקטן דהא אפילו לא היה אונס ידוע לו כלל ג"כ הוה זביניה זבינא אף שידוע שלא מכרו ברצון ועיקר החידוש דר"ה במ"ש תלאוהו וזבין זביניה זבינא הוא ללמדנו שלא תקשה שלא יהיה מקח כלל כיון שבע"כ מכרו מחמת אונס הגדול דייסרוהו בתלייה והכאה כן נ"ל מוכח מדבריהן ז"ל וצ"ע א"כ לא הו"ל להשתמט שום חד מהפוסקים מלעשות פלוגתא ביניהן בזה: אבל מטלטלין כיון כו' ר"ל כיון דבמטלטלין יש דין אונאה וביטול מקח כדלקמן סימן רכ"ז גם כאן מחזיר אונאה אם לא נתן לו כדי שתות שויו ואם נתן לו פחות בטיל ולא אמרינן אגב אונסיה אחילו קמחיל ליה נמי על האונאה: אבל בסכום מעות כו' פי' אלא רוצה ליתן לו כפי מה שמבקש ממנו בעדה כדי שויה וזהו דלא כמ"ש מהרי"ק בשורש קפ"ה ועד"מ ובהגהותיו בסימן זה סי"ב מ"ש בזה ובתשובתי הארכתי בזה דמ"ו ר"ם ז"ל הביא דברי מהרי"ק זה: