פרישה, חושן משפט רז:ב
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 207:2
Open in the reader →1וצריך לחלק כו' לכאורה נראה דגם הרמב"ם מודה בהאי חלוקה ולא הוצרך לפרשו כי מלת שהתנה יורה ע"ז דודאי ל' תנאי אינו כופל אלא על המתנה עם חבירו דבר שהוא לטובתו דאילו על טובת חבירו הול"ל ל' בטחון שמבטיח חבירו על ככה ואף שממ"ש הרמב"ם עוד באותו הפ' והביאו רבינו סי"א משמע דלא ס"ל לרמב"ם האי חילוק וכ"כ ב"י כאן מ"מ לפי מ"ש שם פי' שני להרמב"ם לק"מ ורבינו שכתב כאן וצריכין לחלק כו' לטעמיה שכתב שם על דברי הרמב"ם ואיני מבין דבריו כו' ולא פירשו באותו פי' השני ע"ש: כההוא דזבין כו' פ' א"נ דף ס"ה וסיים שם שהמוכר ראה פניו של לוקח זועפים ועצבים. וא"ל אם טרפוהו כו': שלא באחריות פי' שהתנה עמו בהדיא שלא יקבל אחריות עליו דאל"כ הא אמרינן אחריות ט"ס רש"י וזהו שכ"ר שהלוקח היה צריך שיתנה זה התנאי שכיון שכבר פסק עמו בפירוש שמוכר לו שלא באחריות הו"ל לחזור מתנאי הראשון ולהתנות שיהא דוקא באחריות וכמו שמפרש רבינו ואזיל: שופרא ושבחא ופירי ע"ש בפירש"י: דאסיקנא דלא הוה תנאי דפטומי מילי בעלמא נינהו דהלוקח הו"ל להתנות כו' כן הוא ל' הגמרא וכמ"ש בדרישה ובסי"ג כתבתי דעת הרמב"ם בפי' הגמרא: ומיהו כתב א"א הרא"ש ז"ל כו' שם בפסקיו כ"כ והא דכתב רבינו על דברי הרמב"ם וצריך לחלק כו' ולא פירשו דמיירי כשהתנו כן בתחילת המקח דאז גם להרא"ש המקנה והקונה שווים הם דל' בין שהתנה כו' שכתב הרמב"ם משמע ליה דכמו דתנאי דלוקח מהני גם בגמר מקח גם מהני כן תנאי המוכר וק"ל: ובאתרא דקנה בשטר פי' שלא נגמר המקח בנתינת המעות לחוד עד שיכתוב ג"כ שטרא כדלעיל סימן ק"ץ ס"ח: כיון שלא התנה כו' פי' כיון שלא חזר הלוקח אחר אמירת המוכר להחזיק דבריו ולומר שע"מ זה קנאו ובדברי הרא"ש מבואר יותר וז"ל מדלא חזר הלוקח התנאי אף הלוקח לא החשיב הדברים הללו לעיקר התנאי אלא שהניח עוצבו ורוגזו אמנם חשב בלבו אם אחזיר התנאי הוא יחזיר מדבריו וטובה השתיקה הלכך אמרינן פטומי מילי נינהו אבל אם בתחילת הדברים כו' עכ"ל: אבל אם בתחילת המכר כו' לכאורה נראה דגם כאן מיירי דלפני זה התנה שמכר לו שלא באחריות אלא שחזייה שהוא עציב וא"ל שקיבל עליו אחריות דאל"כ לא היו צריכין לטעם שמסיק הרא"ש שקנהו כפי מה שפירש לו המוכר דבלאה"נ הא קיי"ל אחריות ט"ס הוא ועוד דהא בתחילת דברי הרא"ש כתב דבעי שהתנה עמו תחילה שלא באחריות וגם שא"ל המוכר בשעת גמר מקח אם טרפי מינך כו' משמע בהדיא הא א"ל כן מתחילת המקח אע"ג דכבר התנו על שלא באחריות מ"מ הוה תנאי קיים דאדעתא דהכי קנהו אבל התוס' לא פירשוהו כן כמ"ש בדרישה ודוחק לומר שהרא"ש ורבינו סתמו דבריהן שלא כדברי התוספות ועוד שאר הוכחות כתבתי בדרישה שאין פי' כן לכצ"ל דמיירי בזה לא נתרצה מתחילה לקנותו שלא באחריות ורבינו אורחא דמילתא נקט דמסתמא אם נתרצה תחילה לא הוה עציב מיד ומש"ה כתב ברישא דההבטחה היתה בשעת גמר מקח ואח"כ כתב ואם ההבטחה היתה בתחילת המכר וממילא מיירי דלא נתרצה לפני זה לקנות שלא באחריות ואע"ג דבכה"ג אין נ"מ כיון דקיי"ל אחריות ט"ס הוא מ"מ נ"מ הוא לשאר תנאים וכ"כ התוס' שם ועד"ר: