פרישה, חושן משפט רט:ז
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 209:7
Open in the reader →1כך אין אדם משייר כו' כיצד כו' עד סוף הסעיף ג"ז פ' מי שמת וז"ל ר"ן ולא אמרינן כי היכי דגמר בדעתו לתתן במתנה גמורה לבעל הדקל ה"ה לבעל הפירות ומקום פירי שבק ליה אלא פירי דקא יהיב ליה כמו שהזכיר בדבריו נמצא דלא קנה הפירות וגם לא ניתרוקנו לנותן דהא איהו לא היה בדעתו לשיירו לעצמו הילכך הכל יהיב לבעל הדקל דאית ליה קנין הגוף כך פי' האחרונים ז"ל אבל אי משייר הפירות לעצמו כל לגבי נפשיה בעין יפה משייר ומקום הפירי שבק לעצמו ואע"פ שלא פירש עכ"ל ומלשונו משמע שקונה הדקל זכה בפירות בחנם מדכתב ולא ניתרוקנו לנותן דהא איהו לא היה דעתו לשיירן לעצמו ועבד"ר מ"ש מזה ודברי הר"ן הם ע"פ שיטת רא"ש ורמב"ן ובהם נתבארו דברי רבינו ועבד"ר ולקמן סימן רי"ג ורט"ז: ומש"ר ושייר מפירותיו ר"ל מקצת פירות נראה דה"ט דאל"כ קרקע למאי (חברא להמקבל) [חזיא להלוקח] כיון שלא יהיה בשום פירי ואי לשטוח בה פירי או שאר תשמישים היינו מקצת פירותיו דכל הנאה מקרי פירי וכמ"ש בסימן רי"ב ומשה"נ קתני לכל שנה דחדא באידך תליא וק"ל משא"כ בנותן דקל לזה ופירותיו לאחר דיהנה מגזע הדקל לאחר שייבש וכמש"ר בסוף הסימן והוא מל' רשב"ם בב"ב ד' קמ"ח: כאילו שייר לו מקום הפירות פי' מקום גידולי פירות ומ"ש כאן כאילו שייר לו מקום עצמו ומשמע דבאמת לא שייר לו המקום ובס"ס גבי שייר פירות דקל כתב דשייר לו גוף הענפים נתיישב ג"כ כמ"ש דבסיפא דמיירי דשייר לו כל פירות הדקל בהא אמרינן דשייר לנפשיה גם הענפים משא"כ בהך בבא דאמר שבעל השדה יתן לו מהפירות כך וכך מידות והרי נתן הקרקע ברשות הזוכה ועליו החיוב ליתן פירות לבד וק"ל: והוי דבר שיש בו ממש כתב ב"י שאינו ל' מדוקדק דהא משום דשלב"ל אמרינן דאינו שיור ולא משום דבר שאין בו ממש ונלע"ד ליישב דכ"כ ללמדנו דאפי' לא שייר אלא אכילת פירות נמי שיורא הוה אע"פ דאכילת פירות הוה דבר שאין בו ממש ואינו נקנה כדלקמן סי' רי"ב משום דמה דקרוי דבר (שלא בא) [שבא] לעולם מיקרי נמי דבר שיש בו ממש וגבי שייר לאחר נקט טעמא דדבר שלב"ל דהוה רבותא טפי דאפי' שייר לו הפירות עצמן דהוה דבר שיש בו ממש אפ"ה ל"ק והיותר [נראה] דנתיישב עפמ"ש לעיל בסמוך דלא שייר לו המקום ומש"ה לא קאמר דהוה דבשב"ל אלא דבר שיש בו ממש ור"ל לאפוקי (שיחשב) [שלא תחשב] לדברים בעלמא ומה"ט דלגבי נפשיה בעין יפה משייר וק"ל: