פרישה, חושן משפט ריז:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 217:1
Open in the reader →1נותן לו רוחב ג' אמות ז"ל הגמ' פ' המוכר את הפירות דף צ"ט ע"ב (לפי הגי' השניה שהביא רשב"ם וכתב עליה שהיא עיקר) אמר רב יהודא אמר שמואל אמת בית השלחין אני מוכר לך (פי' ר"ש א"ל אמת המים גדולה כדי להשקות ממנה בית הקלחין אני מוכר לך) נותן לו שתי אמות לתוכו אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה אמת בית הקילון אני מוכר לך נותן לו אמה א' לתוכה חצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לאגפיה ע"כ וכן היא גי' הרא"ש אמה מכאן כו' בלא וי"ו ופירושי קמפרש למילתיה וה"ק נותן לו ב' אמות לתוכה של שדה לתקן אגפיה דהיינו אמה מכאן ואמה מכאן וכן באמת הקילון נותן אמה לתוכה של שדה והיינו חצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן והיא גי' רבינו. ומ"ש אמה רוחב לעיקר האמה כ"כ מדנקרא אמה וכ"כ רש"י בפ' שור שנגח את הפרה סוף (בבא קמא דף נ') אההוא דאמרינן ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי כו' ופרש"י שנפל ליאור דדולין ממנו מים להשקות שדות ממנו והיא עמוקה אמה ורחבה אמה לכך נקראת אמת המים גם התוס' כ"כ בשמעתא דכתבו דלפי הגירסא דגורסין בגמרא דנותנין לו שתי אמות לגוף האמה צ"ל דקרויה אמה משום דעמוקה אמה עכ"ל. ש"מ דס"ל דלספרים דאין גורסין דנותנין ב' אמות לרוחב אמה היא קרויה אמה גם ע"ש רוחב אמה וכדפי' רש"י הנ"ל ואף דשל קילון אינו רחבה אלא חצי אמה ונקראת אמה י"ל דההיא לא מצינו בתלמוד דנקראת סתם אמה. אלא אמות הקילון והוא שם מושאל מאמת בית השלחין וכדמפורש בגמרא דאין נותנין לשפתה כ"א חצי אמה לכל צד והוה חצי ממה שנותנין לאגפי אמת בית השלחין מזה למדו ג"כ דרחב גוף בית הקילון אינו אלא חצי אמה ודו"ק ועד"ר: ואמה לשפה מכאי פי' ר"ש אמה נותנין לו לצורך שפה לאגפיה שאם יוכל יקחו מאותה אמה קרקע אחרת לעשות ממנה האגפיים במקום שנפלו. ומש"ר אחר זה שאם נפלו השפות נוטל עפר מבעל השדה ג"ז שם בגמרא ופי' ר"ש שאם אינו מספיק האמה שהניחו לשפה אז לוקחין מן השדה עפר אחר. ומיהו להכי נותן לו מתחלה אמה לכל צד לאגפיה דאין לבעל השדה לעשות שום תשמיש שיקלקל האגפיים כגון בנין או כל דבר שמכביד משא"כ מהאמה ולפנים יעשה בתוך שלו מה שירצה ואם לאחר זמן צריך ליטול עפר יטול משם עכ"ל רשב"ם וכן פי' הר"ן והביאו המ"מ והכ"מ לדברי ר"ש על דברי הרמב"ם ופירשו כן ולעד"נ דמדסתם רבינו ס"ל דמ"ש ואמה לשפה מכאן ר"ל שכל אותה אמה עצמה יהיה מיוחד עומד קיים להיות שפה להאמה ועומק האמה באמצע ובזה הלשון מדוייק טפי וגם יתיישב יותר מ"ש רבינו אח"כ דאם נפלו ונתקלקל מקצת מאותן השפה דנוטל עפר מן השדה לחזור לתקנן וכן יתפרשו דברי הרמב"ם ודו"ק: והרמב"ם כתב שצריך ליתן לו ד' כו' טעמו שגי' ספרו כגירסת הרי"ף שגרסינן נותן לו שתי אמות לתוכה ואמה כו' בוי"ו וכן גבי קילון וחצי אמה כו' וכן הוא נדפס בגמרות שלנו נמצא דתרתי קאמר של רוחב הקילוח מים בעצמו נותן לו ב"א ועוד אמה לאגפים לכל צד: להשקות בקילון פי' הוא עשוי להשקות בהמה ורחיצת בגדים וכלים ואינו גדול כ"כ ר"ש. וס"א ובמיימוני ובש"ע איתא סילון אבל בגמרא איתא קילון והוא הוא: נוטעין כו' פי' בעל השדה שאינו מקלקל האגפיים בזה שהשרשים מעמיקים הרבה אבל הזרעים מתפשטים מיד בתוך ג"ש ומחלחלים הקרקע למעלה בשפתו ר"ש ומש"ר שהזרעים מלחלחים כן הוא ברמב"ם וש"ע אבל בגמרא איתא מחלחלים וכן הוא בס"א וכן הוא ל' רשב"ם וכמש"ר: נוטל עפר מן השדה לשון גמרא שם ולימא ליה מימיך אשפלוה לארעך אמר רב פפא שע"מ כן קיבל עליו בעל שדה דמהיכן יביאו לו עפר אם לא מאותה שדה: