פרישה, חושן משפט ריח:ו

1וכל זה מיירי כשאינו עומד כו' עד"ר: לפיכך כשאומר לו כו' ואפי' אין חסר ממנו אלא קב כו' לשון לפיכך דקאמר קאי אמ"ש לפני זה דכל שיש בטרשים יותר מד' קבין אין נמדדין עמו וצריך להשלים לו מדידת הבית כור מקרקע המישור דטפי מד' קבין אין אדם מקבל כנ"ל והו"ל כחסר ובזה אם היה חסר קב היה צריך להשלימו. ומש"ר ואפי' קב ל"ד קאמר אלא איידי דבעי למיתני בסיפא אפי' חסר ז' קבין ומחצה הגיעו נקט נמי ברישא קב אבל אפי' פחות קב משלים לו ועד"ר: אם עומד כו' כן חלקו התוספות והרא"ש כדי לתרץ קושיא גדולה שקשיא להו בסוגית הגמרא כמ"ש בדרישה. והכלל שתדע שג' דינים יש האחד בית כור עפר סתמא ואינו עומד בתוכו אפי' ניכוי בדמים לא שייך אלא צריך להשלים לו כל הפחת בקרקע או מבטל המקח אם ירצה. השני בית כור סתמא ועומד בתוכו אי נמי אינו עומד בתוכו וא"ל הן חסר הן יתיר מחילה גמורה הוא עד רובע לבית סאה. הג' אם א"ל מדה בחבל מנכה לו מהדמים אא"כ יותר מרובע לסאה ומטעמים שיתבארו בסמוך בכל א' במקומו: דוקא כשאמרו בית כור עפר זה כו' אבל בית כור סתמא לא ואפי' עומד בתוכו לכאורה ק' הדיוקי' אהדדי דמסיק וכתב סתמא דהיינו דלא אמר זה וגם לא סיים לו הוא דלא הא אמר זה הוי מחילה ומתחלה כתב דוקא דאמר זה וגם סיים לו ולק"מ דודאי אין נפקותא בעומד בתוכו אם לא א"ל זה או שהוא יודע שמוכר לו זה דמה נ"מ בעומד בתוכו כשאינו יודע מה מוכר לו. ור"י הלוי שכתב תחלה דאמר זה היינו היכא דאינו עומד בתוכו דאז רגיל לומר זה אבל כשעומד בתוכו מסתמא מתחילה הכניס המוכר אדעתא דהכי למכור לו אותו מקום שמראה לו ועומד בתוכו. ומש"ה לא כתב הרא"ש ולא הר"י הלוי זה בעומד בתוכה וכן דייק לשון הרא"ש שכתבתי בדרישה שכתב דהכא מיירי בעומד בתוכו ורואה אותה כו' וק"ל ול' הר"ן בשם ר"י בן מאגש מבואר יותר שכתב ז"ל דהאי דינא ליתא אלא במסייע לו שדה וא"ל בית כור עפר זה כו' ע"כ מבואר דמיירי כשאינו עומד בתוכו אלא שמסיים לו הבית כור ואמר בית כור פלונית דהיינו בית כור זה וכן מוכח מל' המ"מ ע"ש ועבד"ר ולקמן סעיף י"א גם לקמן בסי' שכ"א כתב רבינו ז"ל היה עומד בתוכו וא"ל בית השלחין זו כו' הוכחתי שם בפרישה ודרישה דעומד בתוכו ל"ד קאמר שם ע"ש: ז' קבין ומחצה הגיעו דהיינו רובע הקב לסאה ולבית כור שהוא ל' סאין עולה ז' קבין וחצי אבל טפי מזה לא מחיל איניש אפי' א"ל הן חסר הן יתיר וכמו שיתבאר לקמן: