פרישה, חושן משפט רכ:ט
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 220:9
Open in the reader →1המוכר החמור כו' בב"ב דע"ח [עיין ל' המשנה והגמרא בב"ח] והלכה כת"ק איבעיא להו בעודן עלייהו מחלוקת כך גירסת הרי"ף ורמב"ם והרא"ש וכתבו הם ז"ל ולא איפשיטא הך איבעיא הילכך בין בזה בין בזה אין מכורין והמע"ה וס"ל הרי"ף ור"י דמדקאמר אבל באוכף ומרדעת הכל מודין דאפילו באינן עליו מכורים נמצא דלדידהו אוכף ומרדעת נמכרין מכירה גמורה אפילו אינן עליו ושק ודיסקא שעלו בתיקו אינן נמכרים מכירה גמורה אפילו הן עליו דהא הלכה כת"ק אלא הוה דינייהו המע"ה והרמ"ה וסייעתיה חולקין וס"ל דהאיבעיא קאי גם אהודאה והא דנקט בלישנא ל' מחלוקת משום דהא בהא תליא דאם פלוגתא דידהו בשק ודיסקא איירי דוקא בעודן עליו אם כן באוכף ומרדעת נמי דמודה בו ת"ק הוא דוקא בעודן עליו וכיון דלא לפשטה האיבעיא הוי כשאין האוכף מרדעת עליו חומרא לתובע וקולא לנתבע ובזה דברי רבינו מבוארים וה"ק לדעת הרי"ף אוכף מרדעת דהן כלי רכיבה מכורין עם החמור מכירה גמורה ודאית אפילו אינן עליו משום דסתם חמור לרכיבה עומד אבל לא מכר מכירה גמורה ודאית את השק ודיסקא ומרכבת הנשים אפילו הן עליהן אלא בעיא דלא איפשיטא היא וכל המוחזק בין מוכר בין לוקח הוה השני המע"ה: אא"כ שאמר הוא וכל כו' פי' שאז מכר מכירה ודאית וקנאו ומפרש בגמרא דעליו לאו דוקא קאמר אלא אי א"ל הוא וכל מה שראוי להיות עליו הרי כולם מכורין ושק ודיסקא כשאינן עליו אינן מכורין כלל לרבנן דקיי"ל כוותייהו נמצא דמשייר בשק ודיסקא אינן מכורין אפילו הן עליו ור"ל וכ"ש כשאינן עליו קיצר במה שהיה לפרש ההבדל שביניהן דבאינן עליו אינן מכורין לגמרי משא"כ כשהן עליו דהוא ספק מכורין וגם בסמוך בדברי הרמ"ה קיצר בזה ודוק: ומש"ר ואפילו אם אמר חמור וכליו כו' עד"ר: ודעת הרמ"ה הוא דאוכף ומרדעת אינן מכורין מכירה גמורה אא"כ הן עליו ושק ודיסקא אפילו הן עליו אינם נמכרין מכירה גמורה וסתם רבינו לכתוב אינן מכורין אע"ג דהן מכורין קצת ואח"כ מאם פירש לו לרכיבה והלאה ר"ל באין מכורין אין מכורין כלל וה"נ דודאי סתם אינן מכורים משמע כלל לא אלא דבריש דבריו קאי אדברי רי"ף הנ"ל דכתב דאוכף ומרדעת אפילו אינן עליו מכורין ור"ל מכירה גמורה וכתב הוא עליו דאינן מכורין אותה מכירה דקאמר הוא היינו מכירה גמורה ובשק ודיסקא נקט ל' הרי"ף כי לא חידש בו כלום אלא שפי' דבריו יותר דה"ה דבאומר וכל הראוי להיות עליו סגי ומ"ש ואם פירש לו לרכיבה כו' שק ודיסקא אינן מכורין ר"ל אינן מכורין כלל וה"ט כיון דסתם חמור לרכיבה עומד והוא פירש לו לרכיבה מה שלא היה צריך ודאי ליפות כחו אמרינן ולמידק דשק ודיסקא וכל הכלים דעבידין למשאוי לא יהיו מכורין כלל ולכן אפילו הן ביד הלוקח מוציאין ממנו והא דלא אמר דהיפוי כח אתא לענין אוכף ומרדעת דאפילו אינן עליו הן מכורין י"ל דניחא ליה למימר דהיפוי כח אתא לענין אינן מכורין דהממון היכי קאי תיקום מלומר דאתא לענין שיהא אוכף מכורין בכל ענין שהוא הוצאת ממון ממקומו: ומ"ש ואם פירש למשאוי שק ודיסקא אם הן עליו כו' ה"ט כיון שפירש לו למשאוי נעשה שק ודיסקא כאוכף ומרדעת בסתם וכשם שאוכף ומרדעת בעודן עליו מכורין לגמרי ואם אינן עליו הוי חומרא לתובע וקולא לנתבע כיון דמספקא לן אי היה דעתו דמוכר עליהן בשעת המכירה וכמ"ש לעיל ה"ה נמי כאן ואוכף ומרדעת אם אינן עליו אינן מכורין כלל דכיון דפירש למשאוי הוה אוכף ומרדעת כמו שק ודסקיא בסתם וכנ"ל וכשהן עליו הוה חומרא לתובע כמו שק בסתם ואם פירש בין לרכיבה כו' אז נעשה שוים והדין בהם כאשר הדין באוכף ומרדעת בסתם שהרי כאן אין יתור ל' במ"ש לרכיבה דכיון דהוצרך לפרט ולומר בין למשאוי הוצרך נמי לומר בין לרכיבה דאל"כ הייתי אומר דבמה שפרט למשאוי הוא מיעט לכלי רכיבה ודוק כנ"ל ביאור דברי הרמב"ם ובזה נסתלקו כל תמיהות ב"י גם במ"ש דרבינו בכדי נקט בדברי הרמ"ה דאם פי' לו לרכיבה דשק ודיסקא אינן מכורין אפילו הן עליו דכל הפוסקים ס"ל הכי זה אינו דלדברי הפוסקים הו"א דגם בזה מידי ספק לא נפקא והמע"ה והרמ"ה בא ללמדנו בזה דאינן מכורין כלל ומטעם שכתבתי דמדלא היה צריך לפרט לרכיב' ופרטו אמרינן דלמידק קאמר ומש"ה סתם רבינו בזה וכתב שאינן מכורין ואח"כ בפרט למשאוי כתב דהוי קולא לנתבע כו': וא"א הרא"ש ז"ל כ' כדברי רב אלפס ועד"ר: