פרישה, חושן משפט רכו:ה
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 226:5
Open in the reader →1שאלה לא"א הרא"ש סוף כלל צ"ז: תשלום המעות לג' זמנים ל' התשובה קיבל עליו ראובן שאם לא יתן המעות לזמנים הללו שיפסיד כל המעות שנתן כבר וע"ש עוד תנאים שהיו ביניהם והשלישו השטרות עד שיקיימו התנאים ומפני שאין נ"מ בזה בענייני התשובה על השאלה אלא שהשואל כחב המעשה כמו שהיה מש"ה קיצר רבינו בזה: ביותר מכדי שיווי כל הקרקעות שהיו למוכר הראשון ר"ל אף שהיה לאותו מוכר הראשון עוד קרקעות שהיו בנ"ח בשעה שלוו הלווים שלו גם בשעה שמכר לו (הקרקע) [הבתים] מ"מ לא יכול למימר הנחתי לך מקום לגבות כי אינם מספיקין לסלק הב"ח כי החוב היה יותר משיווי כל הקרקעות שהיה לו וק"ל: ושמעון ג"כ אין לו קרקע על מה שיהיה אחריות כו' עד חזקה דדייש אמצרי ואע"פ שכתב הרא"ש לעיל שהיכא שהמערער מביא שט"ח לפני ב"ד אף שאינו מקוים יכול לחזור הלוקח אע"פ דדייש אמצרי ואף שיש להמוכר שדות אחרות ואינו יכול לומר אחוי טרפך נראה שכאן היה המעשה שלא בא המערער לפני הב"ד לערער ולטרוף הבתים דהא ל' השאלה משמע שהדין היה הכל בין המוכר והלוקח ואינו מוזכר שבא בעל השטרות לפני הב"ד לטרוף דנמצא דלא הוי אלא כעין קול בעלמא וק"ל גם י"ל דלעיל ל"ק אלא דאין הלוקח צריך ליתן הדמים כיון דיש ערעור וכאן בא ליתן טעם דאפילו מה שכבר נתן לו צריך המוכר לחזור וליתן לו (מה"מ) [מה"ט] דאין לו אחריות עייל ונפיק אזוזא כיון שקבע זמני הפרעון וזה נוטה לדעת הראב"ד שכ"כ בסימן ק"ץ סי"ו ע"ש: אחוי לי טירפך כו' ר"ל הראה לי הטירפא שטרפו ממך הבתים שקנית ושנתנו לך הב"ד רשות לחזור עלי וכן משמע בסמוך: ומה שלא גמרו כו' לא היה אלא כו' כלומר וכ"ת למה הוציא המעות לצרכו כיון שהיה הדבר עומד על ספק ושמא יפסקו עליו הדיינים ליתן לשמעון המעות לזה כתב שלא מפני הספק שהיה להן בגמר דין נשתהו אלא שלא היה להן פנאי והוא ידע שהדין עמו: