פרישה, חושן משפט רכז:ז
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 227:7
Open in the reader →1אבל אם המתאנה חפץ במקחו ואינו שואל אונאתו סיפא פי' ארישא דהאי חפץ במקחו איני ר"ל שאמר כן בפירוש אלא שאינו שואל אונאתו (אותו) והוא דבר והיפוכו אמ"ש לפני זה אלא אם המתאנה תובע אונאתו אבל בחפץ במקחו בפירוש כ"ע מודו דאין המאנה יכול לחזור וכמ"ש בסמוך בדברי ר' יונה: אין המאנה יכול לבטלו פי' אם רוצה לחזור מפני שהכלי שמכר חביב עליו ונתחרט שמכרו ואפילו תוך כדי שיראה לתגר כו' (אבל אם חוזר מפני שהוקר המקח נתבאר דינו בסי"ב) והטעם משום דיכול לומר לו המתאנה אי לאו דאוניתן לא מצית הדרת בך והשתא דאוניתן מצית הדרת בך בתמיה א"כ יהא חוטא נשכר: כ"כ רי"ף והרמב"ם עבד"ר: אבל אם המתאנה נתרצה במקח פירוש כגון שאמר כך בפני עדים שרוצה לקיימו או שתבע אונאתו וכן משמע בר"פ הספינה והיינו כשנתאנה המוכר אבל במתאנה הלוקח אפילו בלא ריצוי אלא כששהה יותר מכדי שיראה לתגר נמי דינא הכי וכדמסיק רבינו וק"ל: אין המאנה יכול לחזור בו כן צריך להיות וטעמא משום דאז שייך למימר אי לאו דאוניתן כו': אף על גב דאמרו רבנן מוכר לעולם חוזר פירוש היכא שנתאנה הוא ל"ת גם בכהאי גוונא כיון שקודם שיעור כדי שיראה לתגר היה יכול לחזור גם הוא א"כ לעולם ההחזרה בידו משום דלא פלוג רבנן בדבריהם ע"ז אמר הכא אינו יכול לחזור מיד שנתקיים המקח גבי לוקח מטעם דא"ל אי לאו דאוניתן (כתב) ועבד"ר דשם מבואר בע"א: