פרישה, חושן משפט רל:א

1האומר לחבירו מרתף של יין כו' משנה בהמוכר פירות סוף דף צ"ג ואוקימתא דגמרא שם דף צ"ה שם תמצא חילוקים הללו מכח קושיות ופירוקים אהדדי ע"ש. אני מוכר לך למקפה פי' ליתן לתוך התבשיל ולהטעים המאכל וה"ה נמי אם א"ל שקנהו לשתות מעט מעט: או אפילו לא הזכיר לו יין כו' מכלל דהיכא דא"ל מרתף וגם למקפה אין חילוק בא"ל יין או לא אלא החילוק בא"ל זה או לא א"ל זה דבא"ל זה בין הזכיר יין או לא נותן היין טוב ומקבלים למאה י' שהתחילו להשתנות ובלא א"ל זה בין הזכיר יין או לא צ"ל יין שכולו טוב וכמש"ר זה אחר זה: וראוי להתקיים פי' שלא יחמיץ כי דרך היינות להחמיץ העומדים פתוחים ולכן צריך שיהיה יפה וטוב יותר מסתם יין וק"ל: מרתף זה של יין כו' דהוה חדא לגריעותא דהיינו מה שאמר זה וחדא לטיבותא במ"ש יין: נותן לו מיין הנמכר בחנות דהיינו שהתחיל כו'. פי' סתם יין הנמכר בחנות קצת חמוץ הוא שכל יין מיד שנפתח מעט מתחמץ קצת וזהו בעצמו הטעם שכתב רבינו בסמוך דלקח יין כדי למכרו בחנות דצריך ליתן לו יין טוב כדי שיתקיים ולא יחמיץ לגמרי מיד אחר שיפתחו אותו כי כן דרך החנות להניח החבית פתוחה למכור תמיד מעט מעט ממנה ואם לא יהיה יין טוב ביותר יחמיץ לגמרי וק"ל: או שא"ל מרתף של יין סתם בהך בבא פליגי שם רב אחא ורבינא וקי"ל בפלוגתייהו דהלכה כדברי המיקל ולהכי אע"פ שלא פרע הלוקח עדיין המעות שנמצא שהלוקח הוא הנתבע אפ"ה צריך לקבל י' קוססות לק': שהתחילו קצת להשתנות דסתם מאה חביות אורחתייהו בעשר קוססות ומחיל אינש עליהן ואף שהזכיר למקפה מועיל מ"ש זה לקבל עילוויה י' למאה: י' קוססות למאה פי' היין הקרוב להחמיץ מל' פריו יקוסס ויבש דיחזקאל: ובמוכר חבית א' כו' ברייתא שם דף צ"ה ע"א: מחד חמרא משמע כלומר משמע שימלא לו חביתו מיין של חבית א' לא שיתן לו קצת יין רע לפי ערך י' קוססות למאה דהיינו מב' חביות: מעט מעט כשימכרנו פי' וה"מ דלא יחשב כמוכר לו חד חבית דהרי יקח מידו מעט מעט דרך מכירתו בחנות וגם במדידתו (בחמה) [במעט] אינו רגיל להיות טוב כ"כ אפ"ה צריך ליתן לו מהטוב. כתב הרמ"ה שדינו כמרתף של יין פי' כמרתף של יין ואמר זה דאמרינן ביה דכי לא אמר למקפה נותן לו יין שנמכר בחנות דהיינו שהתחיל קצת להחמיץ וכשאמר למקפה נותן לו יין יפה ה"נ דכוותיה ואע"ג דבמרתף כי נמי אמר למקפה צריך שיהא לקבל עשר קוססות שאני גבי חביות דלא שייך קבלת קוססות כמ"ש לפני זה דחד חמרא משמע: לקח יין כדי למכרו כו' מימרא דרבא וסתם גמרא הוא שם דף צ"ח ע"א ודברי רבינו הם כפי' התוס' ור"ן ודלא כרשב"ם ע"ש והטעם דהוה ליה כאילו התנה עמו שיהא טוב שיוכל לקיים עד שימכרנו בחנות מעט מעט וכמ"ש לעיל: ומה שכתב צריך להתקיים מעט מעט עד שימכור קורא לשיעור מכירה מעט נגד שיעור שהייה בביתו כשהוא לצורך מקפה שהוא שיעור יותר ארוך וק"ל: כתב רב האי ה"ה היכא דלא אמר ליה למקפה כו' דברי רב האי הללו אתאמרו אלשון משנה וגמרא שם סוף דף צ"ז תנן המוכר יין לחבירו והחמיץ אינו חייב המוכר באחריות ואם ידוע שיינו מחמיץ (פי' בכל שנה) הרי זה מקח בטעות ואמרינן עלה בגמרא שם דף צ"ח ע"א אמאי הוה מקח טעות לימא ליה המוכר לא איבעי לך לשהויי ומשני דא"ל למקפה וברישא דמתניתין שאינו חייב באחריותו א"ר יוסי בר חנינא דמיירי בשנתנו הלוקח בקנקניו דא"ל קנקניו גרמו החימוץ כיון דאין דרך יין המוכר להחמיץ ובזה דברי רבינו מבוארים: אבל אם עירהו לכליו כו' עד שיאמר לו כליך גרם לו כו' כבר כתבתי בסמוך אוקימתא דגמרא מדברי ר"י בר חנינא דאמר כן גם שם לפני זה דף צ"ו ע"ב אמר שמואל חמרא אכתפיה דמריה שוור אפילו החמיצה תוך ג' ימים וכתב הרמב"ן בחידושיו ז"ל והוי יודע כי מה שחלקו בקנקנים לאו משום פגמן של קנקנים אלא מפני העירוי אע"פ שתמצא בירושלמי קנקניך החמיצו את היין פירושו העירוי לתוך קנקניך הוא גרם לי ובתוך קנקניך נתחמץ ולא קודם לכן וכן פירשו כל רבותינו עכ"ל ולפי זה יהיה (ביין ביאור) [כן הביאור] מ"ש אכתפיה החמיץ וס"ל דמשה"נ אם נשאו הלוקח אפילו בכלים דמוכר אין המוכר חייב באחריותו וגם דעת הרא"ש ורבינו והרי"ף והרמב"ם הוא שאין הדבר תלוי בטלטול ומש"ה לא הזכירוהו כלל אלא בהעירוי וכ"כ ב"י: וכן נמי בכליו של מוכר כו' עד אפילו אם החמיץ תוך ג' ימים כו' גם זה קאי אלשון הגמרא הנ"ל דאמרינן דכי לא א"ל למקפה יכול לומר לא איבעי לך לאשהויי וקאמר דזה שייך אפילו בתוך ג' ימים וכגון שקנה ממנו יין מעט דהו"מ לשתותו ע"פ דרכו וכמ"ש ר' האי הנ"ל ומ"מ אי לאו טעמא דמזל הלוקח גרם ודאי הוה חייב המוכר באחריותו אף ע"פ דשהי ליה משום דהוה אמרינן יין זה מעיקרא חלא הוה דאל"כ איך מיהר כ"כ להחמיץ בתוך ג' ימים והא דאמרינן דמזל הלוקח גרם מפורש טעמא בגמרא שם דף צ"ח דכתיב ואף כי היין בוגד גבר יהיר ואע"פ דהתם ר' חייא בר' יוסף קאמר ליה ואנן קיי"ל כריב"ח הנ"ל דפליג עליה התם כמ"ש רי"ף ורא"ש כבר כתב ב"י דל"ק דע"כ ל"פ אלא כשהוא בכליו של מוכר וא"ל למקפה אבל לא א"ל למקפה מודה ר"י לר' חייא ומ"מ ודאי אי לאו דשהי יותר משיעורא לא אמרינן מזלך גרם דיותר מסתבר לתלות במזליה דמוכר כיון דלא שני לוקח מידי וגם הוא עדיין בקנקני מוכר: ומ"ש אא"כ נעשה חומץ חזק כו' שם בגמרא דף צ"ו אמרינן כן: ומ"ש והיכא שידוע שיינו של מוכר מממיץ פי' שרגיל להחמיץ בכל שנה וכבר כתבתי לעיל בסמוך שהוא משנה שם דצ"ז ושמוקים לה הגמר' דוקא בדא"ל למקפה דאל"כ לא הו"ל לאשהויי כיון שידע שדרך יין זה רגיל להחמיץ: