פרישה, חושן משפט רלב:יא
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 232:11
Open in the reader →1וכתב הרמב"ם מכאן כו' בפי"ו מה"מ כתב כן אדין הנ"ל: ואם שינה ועשה כו' גם זה נלמד ממילא משם מדנקט תלמודא הדין בשחיטה שהוא מום שדרכה בכך משמע הא מום אחר לא: כיצד קנה כו' שם פי"ו לא כתב כיצד אלא שהמ"מ כתב שמה"ט הוא ובאמת האי כיצד לא א"ש כ"כ דהא לא קאי כ"א אבבא ראשונה לחוד: קנה בגד כו' פי' כשעדיין לא נחתך כלל אלא עדיין ביד המוכר או האומן קרוי בגד: ומ"ש. נודע לו המום מחמת הקריעה ר"ל שקודם הקריעה לא היה המום ניכר בו אלא בשעת הקריעה ראה והרגיש שהוא בגד ישן ומקולקל וזהו דומיא דשחט בהמה ונמצאת טריפה דקודם השחיטה לא היה (די) לו לידע מהמום וכן מ"ש אח"כ תפרו ואח"כ נודע לו המום מיירי במום שלא הו"ל אפשר להוודע קודם הקריעה דא"כ לא הו"ל לקרוע בלא בדיקה אחר המום וק"ל: אם השביח כו' נוטל כו' פי' השביח יותר על מה שהיה שוה אילו לא קרעו ותפרו דלא היה שוה אלא ח' מחמת המום וע"י תפירתו השביח עד שאין המום פוחת ממנו כ"כ שעכשיו שוה ט' דינרים ל"מ שצריך זה להחזיר לו דמיו ללוקח אלא אפילו הדינר שהשביח צריך ג"כ ליתן לו והא דקיצר ולא הזכיר דצריך להחזיר לו דמיו משום דאיירי נמי כשלא נתן הלוקח דמים להמוכר ונ"ל דה"ה אם קנהו בי' וע"י מומו אינו שוה אלא ה' וע"י תפירתו השביח עד ששוה י"א דיכול לחזור בהקנין וצריך לשלם לו אפילו השבח דיכול לומר הלוקח בכלי שהיה בו מום לא ניחא לי והרי עכ"פ נשבחה ע"י תפירתו: