פרישה, חושן משפט רלב:ג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 232:3
Open in the reader →1וכתב הראב"ד ז"ל כו' (שם בהשגות) גם הראב"ד ס"ל דהא דאמר רבה דבר שבמשקל ובמדה חוזר היינו שחוזר האונאה אבל המקח קיים. אלא שחילק וכתב דהיינו כשלא א"ל זה. אבל א"ל שק זה אני מוכר לך אזי יש חילוק אחר שאם אינו יודע שלא יהיה בו המדה שא"ל הוי מקח טעות וחוזר לגמרי אפי' אם רוצה להשלים לו שהרי שק זה א"ל כמו שהוא. אבל ידע שלא יהיה בו כדי מידתו אפי' שאומר זה הרי סביר וקביל והמקח קיים אחר שישלם לו ודו"ק בדרישה: היה תופס שק מלא אגוזים פי' וכיון שהמוכר תפיס בו לא היה יכול הלוקח לשער כמה יש בו: הילך שק זה. דוקא קאמר זה כדפרישנא: ויש בו סאה של אגוזים הא דלא נקיט בקיצר וא"ל הילך סאה זו של אגוזים כדנקט בסיפא נראה דרבותא קאמר דאע"פ שבתחלה א"ל הילך שק זה בדינר ולא הזכיר שום מדה אפ"ה לא אמרינן דמה שהזכיר אח"כ ויש בו סאה פטומי מילי בעלמא הוא ולא מכר לו סאה אלא מ"מ כיון שהזכיר סאה יכול הלוקח לומר סאה דווקא קניתי ושק זה כמו שהיא ואיני רוצה בהשלמה וכן בסיפא נמי רבותא קאמר דאע"פ שתחילת דיבורו היה הנה לך סאה של אגוזים אפ"ה אם לא מצא סאה אין המקח בטל בשביל כך וק"ל: אבל אם היה לפניו כו' וזה יודע כו' פי' כיון שהוא לפניו ממילא זה יודע שאין בו שיעור המדה ואף אי לא ידע כיון שהיה לפניו ויכול לשער ולעמוד על שיעור המדה ולא עשה סבר וקביל אותו כמו שהוא: הנה לך סאה כו' לשון הנה כלשון זה דמי וכאילו אמר סאה זה של אגוזים אני מוכר לך: