פרישה, חושן משפט רלד:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 234:1
Open in the reader →1המוכר בשר בכור כו' עד וכתב הרמב"ם משנה הוא בבכורות דף ל"ו ופירש"י דבאכל בשר בכור (או טרפה) דגרם ספק איסור להלוקח קנסוהו רבנן להמוכר שא"צ לשלם לו מה שאכל: והנשאר ביד הלוקח יקבר משמע דהלוקח יקברנו והטעם הואיל ואסור בהנאה לא מאמינים למוכר זה עליה דשמא ימכרנו לעכו"ם משא"כ בסיפא במוכר בשר טרפה דמחזרינן להמוכר והוא יטפל במכירתו ולא חיישינן שמא יחזור וימכרנו לישראל בחזקת כשרות כמו שעשה בראשונה דמכרו בחזקת כשרות אע"ג דהיה יכול למכרו לעכו"ם שלא ימצא תו קונים שיקנו ממנו שהרי טבח שיצאה טריפה מתחת ידו מעבירין אותו מאומנותו ומכריזין עליו וה"ה כל מוכר דבר איסור כמ"ש בי"ד סימן קי"ט גם לא חיישינן שיאכלנו דהנחשד לדבר קל לפני עיור לא נחשד לדבר חמור כמ"ש בי"ד סימן קי"ט וק"ל. והומ"ל בקיצור המוכר בשר בכור כו' יחזיר לו הדמים ומה שאכל אכל והנשאר יקבר אלא משום דגבי מוכר בשר טריפה צריך להאריך דשם אם נשאר ממנו ביד הלוקח א"צ המוכר להחזיר לו הדמים עד שיחזירנו לו דהא מותר בהנאה למכרו לעכו"ם להאכילו לכלבים והוצרך שם לחלק מש"ה חלקו ג"כ בבכור דבחד משנה נשנו שם תרווייהו ומ"ש בבכור ונודע שלא הראהו דמשמע דאין כאן ודאי איסור שחיטת בכור בלי מום אלא שלא הראהו וכן פי' רש"י בהדיא שם ז"ל שגרם להלוקח ספק איסור ובטריפה כתב ונודע שהוא טריפה דמשמע ודאי טריפה וכן הוא במשנה שם משום דבהמה שלא נבדקה מטריפתה איסור דבריהן היא כמ"ש ריב"ש והוה דיני לנכות לו מה שאכל כמש"ר בס"ס זה גם י"ל דכאן וכאן לרבותא נקט דברישא קמ"ל דאפילו בספק מום אין מחזירין ונותנין אותו לידו ובסיפא קמ"ל דאפילו בודאי טריפה צריך להחזיר להמוכר המותר ולא קנסוהו בזה וגם לא חשו שיחזור ויעבור בו עבירה וק"ל: