פרישה, חושן משפט רלה:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 235:1
Open in the reader →1קטן ד"ת כו' וכ"כ הרמב"ם פכ"ט ממכירה ועיקר השמועה בהנזקין דף נ"ט שם תנן הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ובגמרא ועד כמה אחוי רב יודא לבריה כבר ו' כבר ז' רב כהנא אמר כבר ז' כבר ח' במתניתא תני כבר תשע כבר עשר ול"פ כל חד לפי חורפיה וטעמא מאי א"ר אבא אר"י משום כדי חייו ואמרינן עלה בפרק מציאת האשה (כתובות דף ע') אמר רפרם ל"ש אלא שאין שם אפוטרופוס אבל יש שם אפוטרופוס אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר ע"כ וטעותן עד כמה א"ר זירא עד שתות בגדול בעי אביי מתנתו מאי כו' עד מתנתו מתנה א' [מתנת] שכ"מ וא' מתנת בריא א' מתנה מרובה וא' מתנה מועטת עכ"ל הגמרא ומדאמרינן דמקחן מקח משום כדי חייו ש"מ דמד"ת אין מקחן מקח וכ"כ המ"מ ובזה דברי רבינו מבוארים: ומ"ש שמבן שש שנים ואילך ויודע בטיב משא ומתן היינו מבר שית כו' ולפום חורפיה דגמרא: ומ"ש בשם הרמ"ה דעד י' צריך בדיקה טעמו מפני שבר י' הוא שיעור המאוחר דגמרא דנקרא פעוטות אלא שמחולקים דלהרמ"ה מי' ואילך מסתמא חריף אבל אי ידעינן ביה דאינו חריף ואינו יודע בטיב מו"מ אין מקחו מקח ולהרא"ש אין צריך רק שלא להיות שוטה דומיא דבן י"ג בקרקעות שקנה או שניתן לו במתנה דס"ל להרא"ש הכי וכמ"ש בסי"ג אבל עד י' שנה גם הרא"ש מודה דצריך להיות חריף והיינו יודע בטיב מו"מ ונראה דטעמו מדלא נזכר בגמרא הנ"ל החריפות כ"א עד י"ש וק"ל: ומ"ש ויודע בטיב מ"מ פי' בריר לן שיודע בטיב. ול' טיב פי' בערוך בערך טב ז"ל דבת הארץ תרגום ירושלמי טיבא בישא ומטיבתן של קרובים אתה למד טיבתן של רחוקים עכ"ל. משמע שהוא לשון עניין: אבל לא בקרקעי דמכירת קרקע צריכה הבנה גדולה: עד שתות הוי מחילה ואע"ג דאמרו רז"ל יתמי לאו בני מחילה נינהו מ"מ חכמים שתקנו משום כדי חייהן שיהא ממכרן ממכר תקנו נמי שיהא דינו כגדול במחילה עד שתות וגדולה מזו תקנו שיהא מתנתן מתנה אפילו במתנה מרובה כ"כ המ"מ. ומש"ר והרמב"ם כתב קטן עד י"ב שנה כו' ע"ש פכ"ט מה"מ ונוסחא שלפנינו שם אינו כן כמ"ש בדרישה ונוסחא זו נראה דלעניין ד"ת איירי. וכמ"ש לענין נדרים שנדריה נדר דבר תורה מי"ב ואילך ואחר שמעל בהקדשו שהקדיש לוקה עליה וכמ"ש הרמב"ם בהדיא בפרק י"א דנדרים באריכות ע"ש ומביאו רבינו בי"ד סימן רל"ג ע"ש ה"נ לענין מקחו וממכרו כשיודע בטיב מו"מ ועד"ר: אבל יש לו אפוטרופוס כו' כל מיני אפטרופוס קאמר אפילו בעל בית שסמכו היתומים מעצמן אליו דכיון שיש להם מי שימכור ויקנה בשבילן ליכא בהן תקנה משום דכדי חייהן והיינו דוקא עד שיגדיל ועיין בד"מ: משום כדי חייו פי' דאי לאו זביניה זבינא לא מזבני ליה: ולפי דעתינו אנו רואים כו' כלומר אף שאסור למכור אלא כשיעור כדי חייו מ"מ דעתינו נוטה ונראה דאם יש שם הרבה ממון שנותנין לו ממנו קצת בסחורה כדי שיתלמד שזה ג"כ טובתו ובכלל כדי חייו: ומ"ש ולפי מראית עיני הדיינים ר"ל כך דעתי נוטה שהדיינים שבכל זמן וזמן כשיבוא לפניהן ענין כזה יתנו עיניהן לדבר כמה יתנו בידו ואם יש תועלת בנתינת ממון לידו ולפי ראות עיניהן כן יעשו ומסיק רבינו וכתב דהרמב"ן כתב דלא פלוג רבנן וק"ל ולא כי"מ דמ"ש ולפי דעתינו הוא כמו לפי ראות ב"ד דז"א דאל"כ למה חזר וכתב אח"כ ולפי מראית עיני הדיינים ועיין באשר"י פרק הנזקין שכ"כ בשם רב האי וכתב דברי הרמב"ן עליו וגם הר"ן שם: אנו רואין שאם יש כו' שנתן לו כו' כצ"ל וכן היא בהרא"ש הנ"ל: והרמב"ן כתב כיון כו' כצ"ל וכ"כ שם באשר"י וכתב שהביא הרמב"ן ראיות לדבריו וכ"כ ב"י שצ"ל הרמב"ן: