פרישה, חושן משפט רלה:יט
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 235:19
Open in the reader →1החרש דינו כקטן כו' עד שאלה לא"א הרא"ש ז"ל מקור הדברים הוא מפ' הנזקין כתבתי בדרישה ע"ש: אבל לא בקפיצת פיו פי' עקימת שפתיים דאינו סימן טוב כ"כ וניכר כמו רמיזה: וכתב א"א ז"ל שם בס"פ הניזקין כ"כ ועד"ר: וא' חרש גמור שאינו לא שומע כו' וא' נשתתק כו' דינן שוה כו' ונקט הני תרתי משום דחרש גמור כו' הוא משנה בהנזקין ונשתתק הוא ברייתא הביאה בפ' מי שאחזו (גיטין דף ע"א) וכמ"ש בדרישה וחרש גמור דבעי בדיקה נלמד מסברא דנשתתק וכ"כ המ"מ ומדכ"ר דינן שוה נשמע שגם בזה דינן שוה דכשם דבחרש גמור מטלטלי אין מקרקעי לא ה"ה בשומע ואינו מדבר מטלטלין אין מקרקעי לא: ומ"ש כמ"ש בספר א"ע בסימן קכ"א כ"כ ע"ש ונראה דרבינו ס"ל דדוקא נשתתק דנעשה בו שינוי בגופו דמתחלה היה יכול לדבר ואח"כ נשתתק וכל שינוי הוא רע ודאי שטותו או חולי הביאו לידי זה ומש"ה דינו שוה לחרש גמור אבל אם היה משעת לידה שומע ואינו מדבר והיינו אלם דינו שוה למדבר ואינו שומע ועל שניהם אמרו בברייתא וזה וזה הרי הן כפקחים לכל דבריהן ועד"ר ואפילו בקרקע א"צ בדיקה: ומש"ר ויראה שהמדבר ואינו שומע דינו כפקח ולא קאמר ג"כ שאלם שהוא שומע ואינו מדבר משעת לידה שג"כ דינו כן נראה דלרבותא נקטו דאפילו זה דנקרא בשם חרש דהא חרש הוא מצד שאינו שומע וכן בברייתא שם קראו חרש אפ"ה הוי כפקח ומכ"ש שומע וא"מ והוא כן משעת לידה דדינו כפקח והא דכ"ר על הרמב"ם ז"ל הרי החמיר יותר במדבר ואינו שומע דמשמע שרבינו סבר איפכא שהחמיר יותר באינו מדבר ושומע מבמדבר וא"ש וזה ודאי אינו כמ"ש אלא ר"ל הרי החמיר יותר כו' ר"ל הרי הוא החמיר הרבה במדבר וא"ש דאפילו בבדיקה לא מהני בקרקע כן נ"ל ודלא כב"י דכתב דנקט רבינו לדבר ואינו שומע דניכר מתוך דבורו אם הוא בן דעת דא"כ תקשה לרבינו ג"כ הברייתא דקתני הרי הן כפקחין לכל דבריהן (מיהו בזה י"ל דע"כ צ"ל דיש לרבינו ישוב להברייתא שהרי רבינו לא סתר מיניה לדברי הרמב"ם וכמ"ש בדרישה (ע"ש) ועוד למה כתב תחלה ואמר נשתתק כו' הול"ל נמי אלם שדינו כחרש. ועוד דלפי' ב"י ק' ממ"נ במאי קמיירי תשובת הרא"ש דמייתי רבינו בסמוך ס"כ אי ביכול לדבר אפילו לא היה שומע כלל ס"ל לרבינו דהרי הוא כפקח ואי באינו יכול לדבר ק' אף שהיה שומע שמיעה גמורה הלא ס"ל לרבינו לפי' הב"י דדינו כחרש דזהו נשתתק. וע"ק דהרא"ש כתב שם ז"ל דע כי בכל מקום שהזכירו חרש אצל שוטה וקטן היינו שא"מ ולא שומע כלל וכך היה ממעי אמו וא"כ למה כ"ר בנשתתק דשומע היא דינו כחרש גמור אבל לפי מ"ש א"ש הכל ולפ"ז צ"ל דמ"ש הרא"ש כך היה ממעי אמו לא כ"כ אלא לחומרא ור"ל הא דבעינן שיהא א"ש וא"מ היינו דוקא כשהוא כן ממעי אמו לאפוקי אם נשתתק אח"כ אז אפילו שומע דינו כחרש וק"ל: