פרישה, חושן משפט רלה:ו
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 235:6
Open in the reader →1ומ"ש וכן אם קנו מיד הקטן אף דאיירי כאן שלוקחין מהקטן ובכליו של קונה קונין דהיינו שהלוקחים נותנים סודר שלהם והמוכר אוחז בידו הסודר ובחילוף הסודר שקיבל מקנה לו המקח וא"כ הו"ל למימר שהקטן קונה מידם ה"נ ה"ק שקני המטלטלים ע"י ידו דקטן דהיינו שהקטן משך בידו מהן הסודר והקנה להן המטלטלין וכן מ"ש אח"כ ז"ל וכן קטן שקנה מטלטלים מאחרים וקנה מידם שהוא כפל לשון נמי ה"פ שקנה המטלטלין ע"י שידם משכו ממנו הסודר או הקטן שכר מהן מקום המטלטלין כו' וק"ל: או השכיר מקום כו' כדי שיהיה אותו מקום כחצירו דלוקח ויקנה לו המטלטלין שקנה מן הקטן: שאין מוציאין מיד הקטן כלום כו' דוקא כשהמשיך שכל משיכה בעינן שימשכנה מרשות המוכר למקום שיש לו חלק בו וכמ"ש בסימן קצ"ז דאין צריכין תו להוציא מיד הקטן הוא דמהני אבל לוקח זה שלא משכו ועדיין הוא ביד הקטן אין מוציאין מידו מכח הקנין שעשה ולמה שלא קנה בשכירות מתורת חצר ע"ז לא כתב הרמב"ם טעם וכתב המ"מ שלא הוצרך לכתוב טעם דפשיטא הוא דשכירות מכירה היא ואין ממכרו ממכר במקרקעי ואע"פ שיש לחלק דדוקא במכר להיות יוצא מתחת ידו דקנין עולמית הוא דאינו יכול משא"כ זה דלא תצא מתחת ידו אלא להקנות על ידו מטלטלי מ"מ לא פלוג רבנן: