פרישה, חושן משפט רמא:יב
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 241:12
Open in the reader →1שאלה כו' ראובן נתן ממונו כו' בכלל פ"א דין א' כ"כ: וריבה לזה ומיעט לזה יש לדקדק ל"ל למכתב דריבה לזה ומיעט לזה כי שוים הוי נמי דינם הכי ודוחק לומר משום שמעשה כך היה ונראה דהשואל כ"כ דאם היה נותן לשניהן בשוה והתנה ע"מ שלא ימכרו כו' לא היה מסתפק דאז ודאי דעתו דמי שיעבור שתתבטל מתנתו ויהיה להשני החצי מחלק זה שעבר וכמו שהשיב הרא"ש דאל"כ למאי נתן ולמאי אמר ע"מ והלא בלא מתנתו נמי יירשוהו שניהן בשוה (דמיירי שנתן להן בשעה שהיה שכ"מ וכמ"ש בסמוך) משא"כ עתה דריבה לזה ומיעט לזה נסתפק השואל משום די"ל דלא היתה כוונתו בתנאו אלא שאם יעבור זה שריבה לו יהיה מתנתו בטלה ויהיו שוים בנחלתו ליטול חלק כחלק וק"ל: כאומר מעכשיו דמי ואם נתקיים התנאי המתנה קיימת משעת נתינה כו' שם בתשובה הביא ראיה לזה מהא דתנן בפ' מי שאחזו האומר ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ה"ז מגורשת ופליגי בגמרא רב אמר והיא תתן רב יודא אמר לכשתתן מאי בינייהו איכא בינייהו שנקרע הגט או (שנמכר) [שנאבד] קודם שנתנה דלרב הונא מגורשת למפרע אם תתן אח"כ משא"כ לרב יודא דאינה מגורשת למפרע אלא משעה שתתן חל הגירושין והרי באותה שעה אין הגט בעולם והלכתא כרב הונא ולמד הרא"ש מזה בנדון זה דכמו שמתחיל המתנה למפרע כן מתחיל הביטול למפרע וכדמסיק וכתב דאם לא נתקיים התנאי המתנה מעיקרא בטלה ויש נ"מ בזה וכמ"ש בסמוך: לפיכך אותו שביטל התנאי נתבטלה מתנתו מעיקרא ונשארה ביד אביו כו' שם בתשובה מבואר יותר ז"ל שם ואין לומר כיון שהגדול ראוי לירש לא יועיל שום תנאי להוציא הנחלה מידו כדאמרינן בפרק י"נ נכסי לך ואחריך לפ' אין לשני בהם כלום לפי שאין זה מתנה אלא ירושה וירושה אין לה הפסק (וכמש"ר לקמן ריש סימן רמ"ח) ל"ד דהתם המוריש הוציא הנחלה מתחת ידו בלא תנאי ולא שייר בה לעצמו כלום אלא שצוה שאחרי מות היורש תשוב הנחלה לאחר וכסבור היה שירושה יש לה הפסק ואין לה אבל בנדון זה שייר הנותן לעצמו דכיון שהטיל התנאי במתנתו ולא נתקיים התנאי נתבטלה המתנה מעיקרא ולא יצאה המתנה מרשות אביהם מעולם הילכך מתנת הגדול לשניהם עכ"ל וזהו ג"כ נרמז כאן במש"ר דנתבטלה מתנתו מעיקרא ונשארה ביד אביו ומשה"נ כתב כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי כו' וק"ל וע"ל ר"ס רמ"ח ובסי"ב שם דהוכחתי דגם הרא"ש ורבינו ס"ל דלא אמרינן דאין לה הפסק אלא כשהיה נותן בשעה שהוא שכ"מ ושכ"כ רוב הפוסקים בהדיא ושגם מדברי רבינו סימן רמ"ו ס"ב יש להוכיח כן וצ"ל דגם כאן מיירי כשהיה נותן להן בשעה שהוא שכ"מ והשתא א"ש נמי הא דסתם בתשובה וכתב ואחרי מות אביו ירשה כו' ולא כתב ואחר שימות אביו יירשנה משום דאיירי בשכ"מ ומת מיד ועמ"ש עוד מזה בסימן רמ"ח: