פרישה, חושן משפט רמא:ו
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 241:6
Open in the reader →1כתב הרמב"ם כשם שהמוכר צריך לסיים כו' עד כיצד כו' שם בפ"ג כ"כ ועבד"ר: ואני כתבתי למעלה שגם במכר יכול להקנות כו' בספרי ב"י כתוב ז"ל בסימן קכ"ז עכ"ל וק' הלא לא נזכר בסימן קכ"ז דבר מזה ונראה דט"ס נפל בהדפוסים ונחלף להן כ"ף בקו"ף וצ"ל קק"ז ור"ל בס"ס ר"ז סעיף ב"ח דשם כתב רבינו דאפילו דבר שאינו קצוב כלל יכול אדם לשעבד וחל השיעבוד עליה וכ"ש דבר קצוב אלא שאינו מסויים שיכול להקנותו גם בסימן ס' ס"ט כתב רבינו כן ודלא כהרמב"ם מ"ש ואף דבאלו מקומות לא דיבר ממכר אלא משיעבוד ושם בסוף סעיף י' חילק רבינו בין שיעבוד להקנאה שכתב שם ז"ל אע"ג דקיי"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ לענין מכר או מתנה אבל בל' חיוב חל האחריות והשיעבוד ע"כ צ"ל דרבינו ס"ל דבזה שוים הן שהרי בסימן רל"ב ס"ז כתב אדברי הרמב"ם ז"ל וזה נוטה לצד דבריו שכתב שאין אדם מקנה לחבירו דבר שאין לו קצבה ואני כתבתי למעלה שלדעת א"א הרא"ש שיכול להקנותו וה"ה שיכול למחול עכ"ל הרי דס"ל בפשיטות דהדין כן לענין הקנאה וה"ה במכר ומתנה וק"ל כן נראה שהוא דעת הב"י במ"ש למעלה בסימן קק"ז אבל היותר נ"ל דמש"ר ואני כתבתי למעלה רימז למ"ש לעיל ס"ס רי"ד דהאומר בית בביתי אני מוכר לך נותן לו בית הפחות והמשך ל' רבינו כך הוא ואני כתבתי למעלה (בס"ס רי"ד) שגם במכר יכול להקנות דבר שאינו מסויים והוא מגמרא דנדרים דבית בביתי צריך ליתן לו בית גם איני מבין כו' כלומר אפילו אם נאמר דס"ל להרמב"ם דההיא דנדרים לא קיימא אליבא דהלכתא כ"א ההיא דמנחות כמ"ש ר"ן שם אכתי איני מבין מה שחילק כו' ועוד דהא כו' ר"ל ועוד הא אפילו למסקנא דמנחות צריך עכ"פ ליתן לו לפחות עלייה אע"פ שלא סיימה ובזה נתיישב דלא תקשה שדברי רבינו סותרים אהדדי ששם ס"ס רי"ד כתב שאם אמר לו בית בביתי אני מוכר לך אינו יכול ליתן לו עלייה וכאן כתב אלא ניתן לו עלייה וק"ל ובאמת צריך ליתן טעם לדברי הרמב"ם שנהירין לי שבילי דתלמודא כשבילי דמתא איך לא שת לבו לזה ולא עוד אלא שהרמב"ם גופא כתב האי דינא דהאומר בית בביתי או שור משורי אני מוכר לך דנתן לו הקטן או המת או הנפול (מיהו בזה י"ל דהרמב"ם נקט בלשונו שם וכתב ז"ל בית מביתי אני מוכר לך כו' נותן לו הקטן כו' נראה דשינה וכ"כ משום דבית מביתי הו"ל כאומר חלק משדה שלי המיוחד ומש"ה ניחא דלא הקשה רבינו דברי הרמב"ם אהדדי אבל ל' הגמרא דקאמר בית בביתי דמשמע מכל בתי מיניה מקשה להרמב"ם) וס"ל לדוחק לומר שהרמב"ם שינה גירסת כל הספרים לגרוס מביתי במקום בביתי ולכאורה היה נראה דהרמב"ם לא כתב דלא קנה אלא באומר קרקע מנכסי דשם קרקע אין לו שיעור דגם חצי אמה מיקרי קרקע ולא סמכה דעתו דהלוקח דדוקא לשדה נתנו חז"ל שיעור שהוא ט' קבין וכמ"ש לעיל סימן קע"א וסימן רי"ח ולא לקרקע משא"כ כשסיים לו קרקע וא"ל חלק שליש או רביע מקרקע זו ואז שיעורו ידוע ובאמר כל נכסי נתונים לך חוץ ממקצתו אע"פ שקנה לכל הפחות הרוב שאני התם דשם נכסי כולל כל דבר גם מטלטלין כמ"ש רבינו לעיל בס"ס רי"ח ולקמן בסימן רמ"ח וכבר כתבתי זה לעיל סימן ר"ז סעיף י"ט אבל ממ"ש המ"מ שם דדעתו דהרמב"ם כדעת ר"י הלוי וכמ"ש לשונו בדרישה ור"י הלוי כתב בהדיא דגם במקנה לו מטלטלין אגב ד"א קרקע אינו קונה עד שיהיו הד"א מסויימות ע"כ לא ס"ל כמ"ש דהא נתן לו ד' אמות בפירוש וע"ל ס"ס קי"ג מ"ש רבינו דמהני קניית מטלטלין אגב ד"א קרקע ולא כתב שם דבעי שיסיים לו הד"א ולא הזכיר שם דעת חולקת וי"ל דרבינו לטעמיה אזיל מיהו ע"כ צריכין לחלק ולומר שהקילו שם דהא התם כתב דאפילו אין ידוע שיש לו קרקע מהני ומטעם שכתבתי שם ועיין בדרישה מ"ש עוד בישובו דהרמב"ם: וכן השיג עליו הראב"ד כתב ב"י לא קאי אלא למה שהקשה מההיא דמנחות וא"ל הא לעיל סימן ר"ט הביא רבינו דברי הרמב"ם סתם בלי מחלוקת שכתב דבר שאינו מסויים אם אין מינו ידוע אינו נקנה י"ל דס"ל לרבינו דל"ד דהתם לא סמכה דעתיה של לוקח כלל דאפשר שלא יהיה בבית זה אלא תבן ולא זהב ונמצא שלא יגיע לו כלום בעד מעותיו והוה כמשחק בקוביא וכמ"ש הרמב"ם גופיה אבל כאן שכותב לו קרקע מנכסי קנויה לך או כל נכסי חוץ מקצתן דיודע זה הלוקח וסמכה דעתיה שיגיע לו עכ"פ קרקע א' במקחו אך שאינו יודע איזהו אם גדולה אם קטנה אם עידית או זיבורית בזה ודאי קנה אף ע"ג דהוה דבר שאינו מסויים וק"ל אבל הרמב"ם נ"ל שמדמה העניינים יחד וכמ"ש בדרישה ע"ש: