פרישה, חושן משפט רמב:ד
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 242:4
Open in the reader →1וכל מתנה כו' צריך שתהא גלויה ומפורסמת ל"מ אם כו' בגמרא פ' חזקת (בבא בתרא דף מ' ע"ב) גרסינן אמר ר' יהודא האי מתנתא טמירתא לא מגבינן ביה ה"ד מתנה טמירתא א"ר יוסף דא"ל לסהדי זילו איטמורו וכתבו ליה איכא דאמרי א"ר יוסף דלא א"ל תיתבו בשוקא ובברא ותכתבו ליה מאי בינייהו א"ב סתמא איבעיא להו סתמא מאי רבינא אמר לא חיישינן רב אשי אמר חיישינן והלכתא חיישינן וכתב הרא"ש שם אהא דאמר ר' יודא האי מתנתא טמירתא לא מגבינן בה ז"ל ואפילו אי תפיס מפקינן מיניה שאנו אומדים דעתו שלא גמר לתת לו בנפש חפיצה אלא שהוצרך לפנים לתת לו הילכך לא קנה ולא שיהיה הדבר מסופק אם קנה או לא קנה ואפי' אי הוי ספיקא דדינא לא מהניא תפיסה דתפיסת ספיקא לאו תפיסה היא ואוקי ממונא בחזקת מריה כדאמרינן פ"ק דמציעא תקפה כהן מוציאין מידו עכ"ל והן הן הדברים שכתב רבינו בשם הרא"ש בסמוך שאפילו במטלטלין מוציאין דומיא דתקף כהן הבכור דהוא מטלטלין ואע"ג דהרא"ש כתב דבריו אדברי רב יודא דאמר מתנתא טמירתא כו' הא קיי"ל כא"ד דפירשוהו אפילו בסתמא ודעת הרמ"ה שמחלק במטלטלין נ"ל דלא קאי אלא אסתמא ולא גילה דעתו בהדיא דנותנו בטמירתא ואפשר דס"ל דהא דמסקינן בגמרא דחיישינן בסתמא כלומר דספיקא הוא והא דכתב הרמ"ה ז"ל וטוען דבמתנה גמורה יהביה ניהליה אינו ר"ל שטוען שבפניו אמר לעדים שיהביה ניהליה במתנה גלויה ומפורסמת וכדפירשו ב"י ודייק מיניה הא אי מודה המקבל דלא אמר כן לעדים דמוציאין מיניה דז"א דא"כ הול"ל וטוען שנתנו לו במתנה מפורסמת אלא ר"ל שטוען ידעתי שלא לפנים נתנו לו אלא בכל לבבו ודעתו נתנו לו ומסיק דהרא"ש ס"ל דאפילו בכה"ג מפקינן מיניה דומיא דתקפה כהן ונ"ל דהצעת דברי רבינו דהתחיל וכתב ל"מ אם אמר תתחבאו כו' ועליו כתב ואפילו אם תפש והוא אליבא דכ"ע ואח"כ כתב שהרמ"ה ס"ל שבסתם מהני תפיסה ושהרא"ש חולק גם ע"ז וק"ל וזהו דלא כמ"ש הב"י ע"ש: ומ"ש בין של שכ"מ נראה דדוקא שכ"מ אבל מצוה מחמת מיתה כ' הרי"ף והרמב"ם ברפ"ט דזכייה דהויא מתנה וכתבו רבינו בסימן רנ"ג סעיף ז' והטעם שמצוה מחמת מיתה ודאי אין נותן לפנים כדי להחניפו דהא מיית ואזיל ליה וגם אהבתו גם שנאתו כבר אבדה וגם מצינו שהקילו במסוכן שאומר כתבו גט לאשתי אע"ג דלא אמר תנו לפי שמתוך טרדתו אינו יכול להאריך ולומר כתבו ותנו ה"נ אמרינן דמתוך טרדתו לא אמר כתבו בשוקא וכ"כ בית יוסף ומיהו כל זה דוקא בסתמא אבל אי אמר בהדיא איטמרו וכתבו ודאי גם במצוה מחמת מיתה לא הויא מתנה והאידנא אפילו בשכ"מ אין מדקדקין דלא גרע מכל אדם דכתב רבינו בשם הרא"ש בסמוך ס"ח דהויא מתנה האידנא וכן מבואר שם באשיר"י ע"ש וע"ל סימן רנ"ג סעיף ז' מ"ש עוד מזה: ומש"ר אא"כ א"ל כתבוהו בשוקא כו' נראה דה"ק אא"כ א"ל כו' ואז אף אם לא כתבוהו בשוקא אלא בביתם מ"מ כיון דגילה דעתו שאינו מפקיד אם יכתבוהו בשוקא לא מיחשב למתנה טמירתא וק"ל: