פרישה, חושן משפט רמה:יג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 245:13
Open in the reader →1כתב הרמב"ם ז"ל דכשאומר כו' ורש"י חילק כו' דברי הרמב"ם הן בפ"ד דזכייה ודברי רש"י והרא"ש בפ' הנזכר ועבד"ר: כיון שהן בידו ואמר אי אפשי כו' כצ"ל: הכותב נכסיו כו' ל' הגמרא שם הכותב נכסיו והוסיף רבינו או נתן כו' וה"ק הנותן קרקעותיו ע"י כתיבה (דאילו מטלטלין אינן נקנין ע"י כתיבת טלטל זה נתון לך דקיי"ל מטלטלין אינן נקנים בשטרא) או מטלטלי בנתינת מידו לידו שווין הן והיותר נראה דשניהן בכתיבה מיירי אלא דכותב נכסיו כולל הרבה מהן והנותן מתנה משמע מתנה אחת מהן והשתא א"ש דכתב בסמוך אם הנותן בריא לא זכה עד שיבוא לידו השטר משמע דבשניהן בשטר איירי וגם אח"כ כתב ואם הנותן שכ"מ כו' ומיד כשכתבו לו הרי דבכתיבה איירי וכן נראה לפרש מ"ש רבינו (בס"ס רמ"ז) הנותן מתנה לחבירו או שכתב בו כל נכסיו וכן בריש (סימן רמ"ח) הנותן מתנה לחבירו או שכתב לו כל נכסיו ע"ש ובכל א' מצינו לומר טעם דבא לאשמועינן דל"ת דוקא בנותן הרבה או איפכא ומש"ה מקדים פעם כתיבת נכסיו לנתינה ופעמים איפכא ודוק: וחזרה ליד הנותן ולא הוי הפקר לפי שהנותן לא סילק עצמו אלא אדעתא שיקבלנו זה וכיון שלא קיבלה מעולם נמצא שלא יצא מרשותו כלל עד שיבוא לידו השטר ומשום דהגמרא קאי אהכותב נכסיו כ' רבינו עד שיבוא לידו השטר וה"ה בנתינת מטלטלין עד שיבואו לידו. ומיד כשכתבו כו' וה"ה מיד כשאמר אלא מיירי כאן בלא אמר לפני עדים אלא כתבו נכסי לפלוני ובכה"ג לא בעינן נמי יפוי כח דדוקא כשאמר השכיב מרע לפני עדים שדה זה לפלוני ושוב אמר כתבו ותנו לו שטר על זה דמגרע גרע לעשותו מתנת בריא שלא יקנהו כ"א בשטר ואז אמרינן דאין שטר לאחר מיתה אם לא במייפה את כחו וכמש"ר בסימן (ר"ן סעיף כ"ט) א"נ בדכתבו (בלא) [בל'] צוואה וכמש"ר שם (סעיף ל') ע"ש: