פרישה, חושן משפט רמה:ו
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 245:6
Open in the reader →1האומר נתתי שדה פלוני לפלוני כו' בפ' השולח (דף ע"ב) בברייתא ז"ל האומר נתתי שדה פ' לפ' והוא אומר לא נתן לי חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר (וכתב הרא"ש והתוס' האי חיישינן פי' ודאי זיכה לו ע"י אחר כמו חיישינן שמא באמבטי עיברה שמא חוץ לחומה לנו עכ"ל וזש"ר דאיכא למימר זיכה לו ע"י אחר ור"ל דמש"ה הולכים אחר דברי הנותן ולא אמרינן הודאת פיו כו'): ומש"ר והקרקע היה עומד עד עתה בחזקתו ר"ל בחזקת הנותן: כתבתי ונתתי לו והוא אומר לא כתב ולא נתן לי הודאת בע"ד כק' עדים דמי ופי' רש"י הודאת בע"ד ויכול זה לחזור ולזכות בו אם ירצה דאמרינן טעה וסבר שקבלה זה מידו עכ"ל והנה מל' רש"י זה מוכח דבאם רוצה הנותן לחזור בו איירי והמקבל אינו רוצה לוותר לו אם הדין נותן שהוא שלו וקאמר ברישא דהדין עם המקבל ואין רשות ביד הנותן לחזור ולזכות בו ובסיפא הדין עם הנותן והרשות בידו לחזור ולזכות בו: לא מהניא הודאתו לחוב ר"ל אפילו אם המקבל אינו אומר שלא נתנה לו אין הלוה נאמן לומר על הדבר שהוא מוחזק בשלו לומר שאינו שלו במקום שחב לב"ח וכמ"ש לעיל (סימן מ"ז): כיון שב"ח קדם פי' קדם להודאתו שמודה שנתנו לו אבל אין לפרש קדם לגוף המתנה דזה פשיטא הוא ולא ניתן להכתב: נתתיה בידו כו' פי' וליכא למימר שזיכה לו ע"י אחר: הודאת בע"ד כק' עדים דמי ואף אם היה ב"ח לזה המקבל מ"מ כיון שאומר שמעולם לא נתנו לו נמצא שלא היה בחזקתו מעולם נאמן בהודאתו וכמ"ש רבינו בסמוך (סעיף י"ב) ונראה דאפילו הראב"ד דפליג שם (סעיף י"ב) מודה כאן דאיירי שהמקבל רוצה בהמתנה אלא שאומר האמת וגם שאני הכא דלא בא לידו עדיין כלל: הודאת בע"ד כו' והרי היא של הנותן וא"ת ומפני מה אין אנו אומרים לגבי נותן הודאת ב"ד כק' עדים דמי והמקבל טעה וי"ל שהמקבל זכור יותר מן הנותן לפי שהנותן קדמה לו מחשבה לתת קודם שנתנה ופעמים שהוא סבור שנתן מפני שעלה בדעתו שיתן והוא לא נתן אבל המקבל אין לו במה לטעות ולשכוח אם קיבל כ"כ המ"מ והרא"ש כתב דה"ט דהודאת הנותן אינה ברורה כ"כ כי שמא ציוה לאחר ליתנה לו והוא לא נתן עכ"ל: