פרישה, חושן משפט רמו:ג
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 246:3
Open in the reader →1שהיה צריך לברוח כלומר הוא עצמו היה צריך לברוח מפני ב"ח ואויביו שהיו רודפים אחריו: הואיל ונדחה השעה כו' פי' השעה והזמן שהיה בו עד הנה שהיה צריך לברוח ומש"ה קאמר השעה בה"א הידיעה כלומר שהכל יודעין מזה: וה"ה נמי בבריא כיוצא בזה כלומר בבריא שהוא כיוצא דש"מ דהיינו בורח מפני רודפים דסובר נמי שלא יהנה מהן לעולם: דההוא דמי ששמע כו' איירי בבריא כו' פי' וא"כ מבינייהו דההוא דש"מ וההוא דשמע כו' נילף דהכותב נכסיו מחמת בריחה בטלה המתנה דמההיא דשמע שמת בנו לחוד ליכא למילף די"ל דדוקא התם דשבק לנפשיה וגם לבריה כולי האי ודאי לא עביד לולי דסבר שמת בנו משא"כ האי דצריך לברוח דאינו שביק אלא לנפשיה ומההוא דש"מ לחוד ג"כ אין ראיה דיש לחלק בין מתנת ש"מ דהמיתה לפניו וסבר שלא יהיו נכסיו ראויים לו עולמית משא"כ האי בורח דהיה לו להעלות על לבו שמא יתפשרו עמו וק"ל: דכיון דשביק נפשיה פי' שלא שייר לעצמו כלום לבריה נמי שביק וכתב הב"י דמ"מ נראה דבדינו של הרמ"ה במי שהיה צריך לברוח גם הרמב"ן מודה ולעד"נ דז"א דכיון דראינו דהרמ"ה גופו לא למדו משכ"מ לחוד אלא מבינייהו וכיון דלהרמב"ן ליכא למילף מבינייהו אם איתא דהרמב"ן מודה לדברי הרמ"ה הו"ל לרבינו לפרשו אלא משום דהרמב"ן קאי אהברייתא דמי שהלך בנו כו' ואפשר דלא ידע כלל מדברי הרמ"ה מש"ה לא חלק בהדיא גם אדברי הרמ"ה וק"ל: